השיחה עם שירי לא הייתה קלה. שירי משחזרת את הסיוט הגדול של חייה. הכול היה ורוד בתחילה כמו בכל סיפור אהבה. הניצוץ הבזיק עוד בימי התיכון שם הכירה את בעלה לעתיד. היא אהבה אותו. הוא היה אוהב, מתחשב ורגיש. אך משהו השתנה ברבות השנים. בן הזוג הקרוב השיל את עורו והפך להיות זאב טורף.
שתיקה עלולה להיות קטלנית לאחר 11 שנות נישואין שירי חיה בנפרד מבעלה. רשמית היא עדיין נשואה לו, מכיוון שהוא עושה כל מאמץ לעכב ולסרבל את הדיון המשפטי. שירי הסכימה להתראיין על-מנת לפתוח צוהר לעולם שרבים מעדיפים להדחיק ונשים רבות מנסות להסתיר מתוך בושה. היא מעוניינת, שהמקרה שלה ישמש מגדלור לנשים אחרות שעברו ועוברות חוויות דומות לשלה ויעניק להן תקווה, שניתן, כן ניתן, לשנות את המציאות ולא בושה היא לבקש את סיועם של הארגונים המקצועיים בנושא זה. שתיקה, היא מדגישה, עלולה להסתבר לעיתים כבעלת פוטנציאל קטלני. והיא מדברת מניסיון.
התעניינתי בעיקר בניסיון להבין את תהליך השינוי בהתנהגות של בן זוגה לחיים וכיצד היא הבינה את הסימנים המעידים עד אותו רגע מכריע של שבירת מסגרת החיים המשותפים. שירי מסבירה, כי מדובר במקרים קטנים אין ספור של התעללות, אשר לכשעצמם יכולים להתפרש בגדר נורמאליים בחיי זוגיות, ואולם החיבור ביניהם יוצר תמונה של מציאות אלימה, כפייתית וכוחנית עד כדי ניסיון לפגיעה פיזית. זכות הדיבור לשירי.
התעללות נפשית, פיזית ומינית "אני הייתי קורבן להתעללות נפשית, פיזית, מינית וכלכלית בידי בעלי. אני הייתי מבוהלת, חולה, עצבנית וכל הזמן במצב של התגוננות מפני המכה הבאה. לא עבדתי מכיוון שהוא לא הרשה לי. את כל ניסיונותיי למצוא מקום עבודה הוא סיכל מתוך רצון להשיג שליטה. חשתי, בגלל האחריות לארבעת ילדי, שאין לי ברירה אלא להישאר איתו אפילו לאחר שהבנתי את המשמעות של המציאות בה אני חיה.
בהתרשמות ראשונה הוא היה שם מקסים ונדיב. הוא תמיד נשא עימו סכומים גדולים של כסף והיה מסייע כשנדרש. ואולם, מתחת לפני השטח הניעה אותו השגת השליטה המוחלטת על הכספים המשותפים. אני הייתי נאלצת להצדיק כל העת את ההוצאות שלי ולקבל את הסכמתו, שהייתה נתונה למצבי רוח והשתנתה מידי יום. לעצמו הוא ביצע רכישות של בגדים, מעילי עור, רכב יוקרה ועוד ללא כל חשבון. הוא התעקש שאני אהיה אחראית על תשלום החשבונות, אך בה בעת הוא הכתיב כמה כסף יש לשלם ומתי. ניסיתי ללכת על-פי ההנחיות שלו והוא הוסיף להוליך אותי שולל בשקריו ולסלק אותי מ"התפקיד" על-מנת שלא אדע את היקף ההוצאות האמיתי.
הייתי נתונה גם לפגיעה גופנית שנעה בין סטירות והתעללות מינית. נושא זה עדיין כואב מדי מכדי שאוכל לשוחח עליו. ההתעללות הפסיכולוגית שלו כללה הבטחות ללא כיסוי. היו הרבה מקרים קטנים משמעותיים פחות ומשמעותיים יותר. הצרוף של כל המקרים היה כבד מנשוא בחיי היומיום. אני הייתי מחויבת לנישואין וחשתי שאין לי ברירה אלא להמשיך את חיי הזוגיות מתוך אמונה שבבן זוגי חבוי אדם טוב.
הוא היה משפיל אותי בחברה הוא התנהג בצורה גועלית, כאשר קניתי מוצרי מזון שלא רצה בהם או כאשר הוגש לו אוכל שלא התחשק לו לאכול. הוא היה מעניש אותי ע"י שלילת ההקצבה הכספית השבועית שלי. תמיד הוא היה פוגע בי ומשפיל אותי מול אחרים מתוך רצון להפגין את עליונותו. הוא הקפיד לציין, שהוא העניק לי את המתנה החשובה ביותר, את ילדי, ועתה הם באחריות מלאה שלי. מסיבה זו, הוא לא חש כל אחריות להיות מעורב בקורות הילדים בבית הספר, בפעילויות שונות, בתזונה, בביגוד, בזמן איכות וכו'.
לאחר תקופה הוא הסיע אותי למקום מסוים ואמר לי שזה המקום שהוא יקבור אותי אם אני לא אנהג כשורה. לאורך כל השנים הוא הפעיל עלי מניפולציות שפגעו לי בביטחון העצמי וגרמו לי להטיל ספק בשפיות דעתי. מזלי הגדול שהיה לי כוח לפנות לבקש עזרה, שהעניקה לי כוח חדש להבין שהבעיה איננה אצלי ושאני נתונה להתעללות. למדתי כיצד לשרוד. כיצד להתקפל על-מנת שירגיש מרוצה. העמדתי פנים של טיפשה כדי שתהיה לו את תחושת העליונות שאותה חיפש. עשיתי זאת, כדי לרצותו ובעיקר בתקווה למנוע ממנו סיבות להתעלל בי ובילדי.
את חווית ההתעללות עברו גם ארבעת ילדי שהיו עדים לאירועים הקשים שהותירו בהם את רישומיהם. ההתעללות נמשכת בכל ביקור אצל הילדים לאחר הפרידה. לטענתו הוא לא עובד מזה שלוש שנים ואין לו כסף כדי לתמוך בילדיו. מצד שני, כאשר הוא פוגש את הילדים הוא נותן להם מאות דולרים, וזאת בהתאם להתנהגות שלהם. החיים כאם חד הורית במצב כזה אינם קלים. הצרכים מרובים ופרנסה אין. אני נסמכת על הסיוע הסוציאלי ועזרה מקרובי משפחה וחברים. אני מנסה לשרוד".
רץ אחרי עם סכין ביד את האירוע שהוביל לפרידה היא זוכרת היטב. זה התחיל במריבה ועבר למרדף עם סכין ביד. הוא חתך את צמיגי המכונית בה היא מצאה מקלט. בניסיון לברוח. זו הייתה חצי השעה הארוכה בחייה. היא חששה שירצח אותה, שיממש את האיומים לקבור אותה. ומצד שני היא הייתה כלואה ברכב חסרת אונים ומבועתת מהמחשבה שמא יפנה לפגוע בילדים. הגעת שוטרים למקום ומעצר הבעל (למספר ימים בלבד) הצילה אותה ומאותו יום היא חיה עם ילדיה בנפרד.
בסיום השיחה ביקשה שירי להעביר באמצעות העיתון מסר לנשים המוכות, שלא יפחדו לבקש עזרה מ-Jewish Family Child Services ומארגון Jewish Women International of Canada JWIC. השיחות והתיעוד של מקרי ההתעללות חיוניים ביותר כאשר יש צורך לתת עדות במשטרה. חשוב, היא מציינת, לעשות זאת בחשאי כדי שבן הזוג האלים לא יטרפד את המהלך וינסה לנקום.
