ההפיכה הצבאית שביצעה תנועת החמאס משנה את המצב האסטרטגי מיסודו. האשליה שישראל יכולה להסתמך על ארגון הפתח כמשקל נגד לחמאס הוכחה כמשענת קנה רצוץ. הכוחות האיסלאמיים הרדיקליים הם הכוח המרכזי בעם הפלשתיני והדוברים בשמו. מטרתם העיקרית תהיה לבסס את האחיזה השלטונית ברצועת עזה ולהחיל את משטר ההלכה האיסלאמי.
תהליך אוסלו קרס סופית ולא תהיה לו תקומה, כמו גם למפת הדרכים ולכל יוזמות השלום. בפני ישראל ניצב אויב נחוש שאינו בוחל באמצעים כדי להשיג את מטרותיו ויעדיו ברורים ומוצהרים: שחרור כל פלשתין מהים לנהר. נכונות החמאס להסכים למדינה פלשתינית בשטחי 67' מוצגת על-ידי בכירי הארגון כמקפצה לניהול המערכה המכריעה על שחרור שטחי 48'.
קולות הנשק הם של החמאס ואולם הידיים ידי אירן המדרבנת את המהפכה האיסלאמית בניסיון לפתוח חזית עימות נוספת מול ישראל ולעשות שימוש בחמאס כדגם ומודל לחיקוי לתנועות איסלאמיות אחרות במזרח התיכון, להן קוראת אירן להפיל בכוח את המשטרים "הבוגדים".
המזרח התיכון נמצא במציאות של שינוי וחוסר יציבות העלולה להרע את משמעותית את מצבה האסטרטגי של ישראל. ניצחון החמאס, והשפעתו על התנועות האיסלאמיות החזקות במרחב, סותם את הגולל על הסיכוי לחידוש התהליך המדיני ויגביר את הלחץ מבית על המשטרים שחתמו הסכמי שלום עם ישראל (ירדן, מצרים). האינטרסים המערביים במזרח התיכון עלולים להיות בסכנה.
המשך העמידה הישראלית מן הצד תקנה אולי שקט זמני, ואולם לאורך זמן ההערכה הסבירה היא ששלוחות ארגון אל-קאעידה הפועלות ברצועת עזה תרחבנה בחסות החמאס את תשתיותיהן ואלה יהוו איום חמור לביטחון. חשוב להזכיר - ארגון החמאס שיתף פעולה עם שני ארגונים הקשורים לאל-קאעידה (ועדות ההתנגדות העממית וצבא האיסלאם) בפיגוע חטיפת החייל גלעד שליט.
בישראל צוטטו בסוף השבוע "גורמים ביטחוניים" הסבורים, כי במצב החדש הזדמנות לישראל, שכן ברצועת עזה הוקם שלטון יציב ותהיה סוף סוף כתובת שלטונית אחת. דברים אלה מבטאים בראש ובראשונה את בעייתו המרכזית של הממסד הפוליטי והביטחוני בישראל, והוא חוסר הנכונות להודות בטעויות בניתוח הערכת המצב ובהמלצות האסטרטגיות. ביצוע ההינתקות החד-צדדית מרצועת עזה בדרך שבוצעה (ואני מדגיש בדרך שבוצעה) שמטה כל הישגים מדיניים מאבו מאזן ו"הגורמים הפרגמאטיים" בפתח והכשירה את הקרקע להשתלטות החמאס על השלטון ברצועת עזה. האם זו הייתה מטרת רה"מ שרון בעת שהגה את תוכנית ההינתקות? האומנם ההינתקות שיפרה את המצב הביטחוני של מדינת ישראל כפי שהבטיחו מעצביה?
גם האמריקנים כשלו באופן מוחלט בהבנת המציאות ברצועת עזה. ב-1 ביוני 2007 דיווח המתאם הביטחוני האמריקני לרשות הפלשתינית, גנרל קית דייטון, בדיווח שמסר לקונגרס ולמשרד החוץ האמריקני, כי "חמאס נחלש מול כוחותיו של יו"ר הרשות הפלשתינית". לדבריו, כוחות הביטחון הנשיאותיים שבשליטת עבאס הוכיחו יכולת מבצעית משופרת בעימותים האחרונים מול חמאס וביצעו כמה פעולות חיוביות של הכוחות, בהן בלימת מתקפת חמאס במעברים וסגירת שתי מנהרות להברחת נשק ממצרים.
אל לישראל לשמוח מהניתוק של רצועת עזה מהגדה המערבית. בניגוד להערכות, שילובה של תנועת החמאס לא מיתן את התנועה ואת שאיפותיה להשיג שליטה מלאה ברשות הפלשתינית. תקוות המערב שהתהליך הדמוקרטי יצור חברה אזרחית פלשתינית חדשה נכזבו. מבחינת החמאס זו הייתה קרקע בשלה לקידום המהפכה האיסלאמית שנועדה לנצל את הדמוקרטיה כדי להשמידה מבפנים. באופן פרדוקסאלי, גורמים בשמאל הפלשתיני שחברו לחמאס, רואים בישראל היום את הגורם היחיד היכול לחלץ את הפלשתינים ממעגל האלימות והטרור הפנימי. לכך יידרש מבצע צבאי מקיף ברצועת עזה בדומה לכיבוש אפגניסטן ע"י ארה"ב וכוחות הברית שהביא למיגור שלטון הטליבן.
