החדשה האחרונה בתחום התקשורת מספרת על כוונה רצינית להוציא עיתון יומי חדש בישראל. עיתון שאמור לספק חדשות אמיתיות ואולי תקווה חדשה לשינוי פני העיתונות והתקשורת בכלל.
שלדון אדלסון, יהודי אמריקני שעושרו נאמד במיליארדי דולרים, מבקש לעשות זאת בישראל. הוא נחוש להוציא עיתון ולחלקו להמונים כבר בחודש יולי הקרוב, דבר שכבר מביא לבהלה של ממש בקרב המו"לים הגדולים בישראל: מוזס, נמרודי, שוקן- ודאגתם ברורה, אחרי הכל, עיתון שיספק חדשות מהימנות ולא עיתונות של שקר, ארס, ופוסט ציונות, עלול לפקוח להמונים את העיניים ולהביא לחיסולם של העיתונים הגדולים.
זה מכבר אין הבדל בין קול ישראל לקול ישמעאל. ספרו של ג'ורג' אורוול "חוות החיות" מזכיר את המתרחש אצלנו. בסיפור מתבצע מרד של החיות בשלטונו של בעל החווה השנוא, החיות כובשות את החווה ומנהיגות שלטון של החיות, כעבור זמן משתלט החזיר נפוליאון על העניינים ומשליט דיקטטורה חזירית, כאשר החזירים שוברים את החרם על האדם. תמונת הסיום- החיות שהקיזו דם במהפכה, רואות את החזירים מסבים לשולחן עם בעלי האחוזות בידידות רבה והן מביטות מן האדם אל החזיר ולהיפך, הפוקוס מטשטש ואין להבחין כבר מי הוא מי, הכל נראים אותו דבר, ממש תואמים.
התקשורת אצלנו מזוהה לחלוטין עם האויב עד שאיבדה את זהותה והפכה לאויבת. היא שכחה שעליה לספק ידיעות אובייקטיביות, מדויקות, אמינות, על המתרחש, כפי שתקשורת מדווחת בכל מקום בעולם,גם אם זו תקשורת המשרתת דיקטטורה במדינה לא דמוקרטית. אפילו תקשורת כזאת עדיין תהיה לויאלית ותדאג לאינטרסים של מדינתה. אצלנו קיימת תקשורת שאין עוד כמוה בעולם כולו, המדינה היחידה שבה קבוצה קטנה של מיעוט שמאלני קיצוני, פוסט יהודי, השתלט על התקשורת הכתובה והאלקטרונית ושולט בה ביד רמה בשרתו את ההשקפות של האויב, את טענותיו, את דרכו, כשהוא נותן לו בימה חופשית ורחבה לתעמולה שמעודדת את הטרור.
התקשורת כה שונה ואחרת עד שרק אצלנו היא אפילו מעל שלוש הרשויות, זו המחוקקת, מבצעת, שופטת, והיא מותירה אותן הרחק מאחור, לפי שרק לרשות הרביעית, זו התקשורת, יש סמכות על בלתי מוגבלת והרשויות האחרות מתנהלות לפיה, יראות ממנה, ומתיישרות ע"פ תכתיביה.
גם תחנת גלי צה"ל, זו שמייצגת את הצבא פוליטית למהדרין, הגם שנאסר על פוליטיקה בצבא. בתחנה זו מכשירים את הכתבים לצעוד בדרך השמאל ובכספי המסים שלנו משדרים השכם והערב דמורליזציה ותבוסתנות, ובכלל במה תורמת תחנה זו ללחימה? התקשורת בכללה קובעת את סדר היום הציבורי והקרב הוא על התודעה של ההמון, על יצירת דעת קהל, ולכן היא מפמפמת ללא הרף מה נכון וראוי ועובדת על האייטם הקבוע של מכירת המולדת בעסקה ששמה "שלום". כלב השמירה של הדמוקרטיה אינו אלא סרטן שפוזר בכל מקום והוא מכלה במהירות את המדינה. הוא נושך אותה למוות.
אם נחזור לתקופה של לפני הסכמי אוסלו הרי הדעה הרווחת היתה שאין מה לדבר על נסיגה כאופציה מדינית מציאותית והיא נראתה כמשהו דמיוני של השמאל היותר קיצוני. היה קונצנזוס והסכמה לאומית שעם אש"ף לא מנהלים משא-ומתן וכמובן שלעולם לא תוקם כאן מדינה פלשתינית, כי זו הסכנה הגדולה ביותר למדינת ישראל.
אלא שבמהלך השנים, ע"י שליטה מוחלטת של השמאל במוקדי הכוח של העיתונות והתקשורת, הצליחו לשכנע את דעת הציבור להאמין ברעיון הפרוע כמו מסירת שטחי יש"ע, הפקרת ישובים, טרנספר של יהודים, הכרה באש"ף, הקמת מדינה וצבא לפלשתינים יכולים להיות מחשבה נורמלית ולא חולנית, שטיפת המוח עבדה שעות נוספות על דעת הקהל והצליחה להרחיק אותו עד לקצה הקיצוני, זה של רק"ח.
היום הפכו רוצחי הפת"ח לערבים הטובים, המתונים ואפילו החמאס כבר לא כל כך מפחיד, עובדה שישראל עמדה על כך שישתתף בבחירות מתוך הנחה משונה שזה ימתן אותו והוא יפסיק עם הטרור. כמו מכבש לחצה התקשורת על מסע התעמולה השקרי של אוסלו, שאנו רק עושים ניסיון לא מסוכן, מבוקר ותחת שליטה ומכאן שהענקת מחסני נשק שלמים לאויב הם צורך מתבקש וכלל לא מזיק. וכך הצליחה במשימתה כפי שהצליחה בגירוש יהודי גוש קטיף ולא נחה עד שהכריזה על חבל עזה כנקי מיהודים, האם קודם היה מלוכלך?
היא אינה חדלה לדבר על כיבוש, אפילו במלאות 40 שנים לשחרור ירושלים ומחוזות התנ"ך, הטילים שנוחתים מדי יום אינם מרשימים אותה כלל והיא ממשיכה עם-"תג המחיר הידוע" של רמת הגולן, בלא להקשיב לקולות המגיעים משם, בלא לקרוא את שנכתב שם, בלא לראות מה קורה סביבה. הדבר היחידי שמעניין אותה הוא איך לקצר את מימדיה, כאותה מחלת נפש המכונה אנורקסיה שכל תכליתה הוא איך להצטמק ולהתכווץ כדי למנוע העלאה במשקל.
לכן כדי שנזכה סוף סוף לתקשורת יהודית, פתוחה, אמינה והוגנת, שתייצג באמת את כל הדעות וההשקפות בציבור, דרושים בדחיפות בעלי יוזמה שיביאו עיתונות וטלוויזיה מסוג אחר ואזי נוכל להשיב את התקשורת לבעליה האמיתיים, אזרחי מדינת ישראל.
