איני דתי ואין חילוני ממני. בת משפחתי שלא בדרגת קירבה ראשונה היא לסבית מוצהרת והיא יקרה לי מאוד, ובכך סיכמתי להבהיר שדברי להלן אינם נגועים בשיקולי דת, או התנגדות לתופעה. ובכל זאת, במשך אלפיים שנה וגם מתחת לחופה אמרנו "אם תישכח ירושלים תישכח ימיני".
לירושלים יש קדושה משלה וגם מסורת. לא כל מקום ראוי לכל מעשה בשם חופש הביטוי וראוי לירושלים שלא לקיים בה מצעד גאווה. המצעד הוא התרסה ופגיעה במורשת היהודית, בלי קשר לשאלה מי מתגורר בירושלים ואם יש או אין בה קהילות גאים/ות.
במקום להמשיך בהתפלמסות, אציג את מה שכבר כתב חכם וטוב ממני על קדושת ירושלים. כוונתי כמובן ליצחק נבון, נשיאנו (בדימ.), ברומנסרו הספרדי הנפלא שלו, אודות זוהרה המופקרת שגלתה מירושלים כדי שלא לפגוע בקדושת המקום, ותושבי המקום גמלו לה בכבוד (את הסיפור השמיע יהורם גאון, ואת הרב ויסטוזו גילם יוסי בנאי, האחד ואין בלתו).
זוהרה בשנת 1903 שלח רבנו חיים וידאל אנג'ל אשר מלך בירושלים את רב מכלוף השמש לקרוא אליו את זוהרה המופקרת. משבאה אליו, רעולה, אמר לה: "בתי, ירושלים היא עיר קדושה ואין מבנותינו אף אחת משרכת את דרכיה אלא את. הריני גוזר עלייך לצאת את העיר ולא לחזור לכאן לעולם".
זוהרה נשמעה לפקודת רבנו הקדוש ועוד באותו יום צררה בגדיה וירדה ליפו, בה התגוררה עד יום מותה, במשך שלוש עשרה שנה. ויש מספרים כי כאשר מתה הביאוה אחיה לירושלים אך החברה קדישא סירבה לקוברה ובוודאי שלא להספידה. העיר נרעשה והימים ימי סליחות.
שמע רבנו אהרון ויסטוזו סגי נהור וציווה לערוך לה לוויה. ובא בעצמו להספיד לה, ליד בית אחיה הגדול שמעון. מסביב למיטתה רק שלושת אחיה והחברה קדישא. ומרחוק על הגגות והפתחים מציצים ונשקפים המוני יהודים. אנשים, נשים וטף. וככה הספיד רבנו אהרן ויסטוזו סגי נהור.
"בואנוס ג'ידיאוס, יהודים רחמנים, מורי ורבותי. הנה מר לי מר ולבי חמרמר ושיער בשר סמר כי אין מר ממר המוות. ומה קשה מן המוות? אם הברזל קשה - האש מפעפעת אותו. האש קשה - המים מכבים אותה. המים קשים - העננים סובלים אותם. העננים קשים - הרוח מפזרת אותם. אבל המוות? המוות קשה מכולם ואין עצה ואין תבונה נגדו.
"ולכם החוששים לקוברה מחשש גזרתו של רבנו הקדוש אומר: רבנו ציווה עליה שלא תבוא חיה ולא על אחיה שלא יביאוה מתה. היא קיימה את הנדר. זוהרה חסה על כבודה של ירושלים. מדוע לא תחוס ירושלים על כבודה של זוהרה? אם מצווה היא לקוברה שלכם המצווה. ואם עבירה - עלי. עלי יהיה עוון כולכם. יה ריבון העולמים, מי אני ומה אני? לפניך אני נחשב בעיני עצמי כגרגיר חרדל בים הגדול, כתולעת קטנה באדמה, פחות מחרס הנשבר. אם שטר חוב לי אצלך - פרע אותו בחסדך. לא לכבודי ולא לכבוד בית אבא אלא למען עירך הקדושה אני עושה את מעשי.
"ואתם, העומדים על הגגות והפתחים מרחוק. מי בכם אשר לא הרהר בה - יבוא וידבר. מי בכם אשר לא חשק בה ולא עלה על יצועה - יבוא וידבר. ומי מכם אישה אשר לא חירפה ולא גידפה את הנפטרת - תבוא גם היא לבית החיים ותשים אבן על קברה.
"יא זוהרה, אללי לך. אויה לך ואבוי עליך. לכי לגורלך, זוהרה, לקץ הימים, אל מקום אשר רחב תשכון בו וגומר בת דבליים אשר ציווה ה' את הושע הנביא לשאתה לאישה. ובזכות אשר קיימת את נדרך לרבנו הקדוש ובזכות חוסך על כבודה של ירושלים ובזכות ימי הסליחות האלה שאנו שרויים בהם ייסלחו לך כל חטאייך.
אשת חיל מי ימצא, ורחוק מפנינים מכרה
בטח בה לב בעלה, ושלל לא יחסר
גמלתהו טוב ולא רע, כל ימי חייה...".
יימצאו בוודאי מי שינסו למצוא הבדלים, לטעון שזה אחרת... עזבו!! הוויכוח שלכם הוא לא עם אנשי הדת וירושלים אינה רק שלהם. יש לכם ויכוח עם אנשים כמוני. אני לא אוהב את מה שאתם עושים וקשה לי לכבד אתכם.
