נשיאותו המוכתמת של פרס

כינויו 'לוזר' הינו פרי הבאושים של תרבות פוליטית אשר בה מחשיבים יותר את הישגו הציבורי של הפוליטיקאי מאשר את תרומתו לחברה. שכחנו לרגע, אבל שליחות הציבור אינה לא 'כוכב נולד', לא 'הדוגמניות 2' ולא 'רוקדים עם כוכבים'. בתוכניות תחרותיות מעין אלו, האינדיבידואליזם הוא הכל, ושיבוח-העצמי באמצעות הגעה למקום הראשון, זהו ההישג. אך אוי לה למדינה אשר הפוליטיקאים שלה שואפים להיות ה'טופ מודל הבאה' או ה'כוכב הנולד הבא'. כשלי מלחמת לבנון האחרונה אינם אלא, בחלקם, פרי הבאושים של תרבות זו של 'אני מקום ראשון'. פרץ אשר כל כך חפץ ביקר עצמו, עד שנדבק, כשרף לעץ, לתיק הביטחון אשר אינו מתאים לו בעליל, היווה בהידבקותו זו לכס שר הביטחון את אחד הנדבכים העיקריים של הכשל במלחמה. לו פחות פוליטיקאים היו בשירות עצמם (רצון להיות "וינרים") ויותר פוליטיקאים היו מוכווני שירות הציבור ("לוזרים" בשפת תוכניות ריאליטי נוסח 'רוקדים עם כוכבים' אבל משרתים אמיתיים של עמם ושל החברה אשר בחרה אותם) לא היינו רואים את השחיתות וההסתאבות המצחינה כיום את מסדרונות השירות הציבורי, הסתאבות שהינה תוצר של המשוואה ולפיה פוליטיקאי טוב הינו פוליטיקאי המגיע למקום הראשון. התוויה זו של 'מהו פוליטיקאי טוב' בעצם מעודדת שחיתות, הסתאבות, קומבינות, ספינים, 'מרכזי ליכוד' למיניהם, וכמה שפחות שליחות ציבורית לטובת האזרח. משרת ציבור נאמן הוא לעיתים ח"כ מהמפלגה המנצחת אשר לא דרש תיק משום שסבר שיש אחרים אשר מתאימים לכך יותר ממנו. משרת ציבור נאמן הוא מי שמעדיף להיות ממוקם במקום נמוך במפלגתו ובלבד שישורתו האינטרסים של המפלגה ושל העם. משרת ציבור נאמן הוא זה שהגם שעומד בראש המפלגה הגדולה ביותר, אין לו תביעות לתיק אשר כל תכליתו (של התיק) הינה להלל ולשבח את עצמו תוך גרימת נזק עצום לציבור. הכינוי השגוי של פרס לאורך השנים כ'לוזר' אך ורק משום ש'לא הגיע למקום הראשון' (אי-הישג מספרי טכני זה כמו גימד את כל מפעל חייו, שהרבה "וינרים" כגון אולמרט רק היו יכולים לחלום עליו) מלמד על קונספטואליזציה שגויה בציבוריות הישראלית ולפיה- תפקיד משרת הציבור הינו 'להגיע למקום הראשון' (במקום, לשרת את הציבור, ואם מקום נמוך בדירוג הפוליטי מחייב שירות זה- כך יהי!!!). ב"נצחון" הזה במירוץ לנשיאות הפך פרץ ללוזר.