המבחן הגדול של מזוז

היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, עומד בימים אלה בפני אחד המבחנים הגדולים ביותר בקריירה המקצועית שלו בכלל, ובתפקידו כיועמ"ש בפרט. במרוצת חודש יולי הוא עומד להודיע על פתיחת החקירות הגדולות נגד ראש הממשלה, אהוד אולמרט. מזוז נערך לכך היטב. בלשכתו מרכזים עוזריו את הטיפול בתיקים השונים: פרשת כרמיה, פרשת מרכז ההשקעות ופרשת הרשות לעסקים קטנים. פרשת לאומי, הרביעית, כבר מצויה בחקירה. אולמרט עומד להיחקר תוך שבועות ספורים, באזהרה. הראיות נגדו הולכות ונערמות. מפלתו קרובה מתמיד. מזוז מכין עצמו היטב למערכה הגדולה. לא בכדי יצא השבוע בנאומו בפני בוגרים באוניברסיטת בר-אילן (20.06.07) בביקורת חסרת תקדים על המנהיגות בישראל. אמר מנהיגות, בהתכוונו למי שמנהיג את המדינה, ובמיוחד לפשעים של אולמרט ומקורביו. מזוז נקט סחבת מכוונת במשך חודשים ארוכים - ובזאת שגה קשות. לדוגמה: הראיות בפרשת השוחד שקיבל אולמרט בפרויקט כרמיה, הוצגו בפניו לפני כשנה. ההימנעות מחקירה ודחיית הקץ לא היו במקומן, שכן אולמרט, כמו אולמרט, ניצל את סובלנות המערכת וניסה לשבש את הליכי הבדיקה/החקירה. עכשיו על מזוז להשלים את המלאכה שבה התחלתי בפברואר 2006; ושאת המשכה ביצעו מבקר המדינה וצוותו. חומר הראיות אינו מותיר ליועמ"ש ברירה, אלא למצות את הדין עם אולמרט ושותפיו לפרשת השוחד. בנאומו מתריע מזוז מפני הדיכאון החברתי שתקף את החברה הישראלית. לגישתו, "הגם שהגוף מתפקד לכאורה כרגיל, קשה יותר ויותר לקום בבוקר ולהתבונן בפרופיל הקולקטיבי הנשקף במראה. ולא מדובר רק באיום האירני, בקסאמים, בפערים הכלכליים והחברתיים ההולכים ומתרחבים, בגילויי האלימות, או בחום הקיץ אלה אומנם תופעות קשות, אך הן ודומות להן היו גם בעבר, ובמובנים לא מעטים מצבנו האובייקטיבי טוב מבעבר. מדובר בעייפות הרוח". מזוז מתמקד בנאומו בעבריינות בקרב הבכירים ובאווירה שנוצרה (ציטוט): "מדינה תחת אזהרה", מנהיגים בנבצרות, אישי ציבור הנכנסים ויוצאים מחדרי החקירות, סקרים המעידים על כרסום הולך וגובר באמון שחש הציבור כלפי מערכות השלטון השונות, לרבות המערכת השיפוטית. סמלי ממלכתיות קורסים בזה אחר זה. תחושה שהמדינה שומטת את ערכיה אחד לאחד. והתחושה הכללית היא של משבר מנהיגות. משבר מנהיגות המוביל לדכדוך לאומי ועייפות הרוח. מבלי להמעיט מחומרת האיומים האחרים עמם מתמודדת המדינה, בתחום הביטחוני, המדיני והכלכלי, אסור להתעלם מתופעה זו. כידוע, דיכאון יכול לפגוע קשות בתיפקודו של גוף בריא. זהו המצב גם כשמדובר בדיכאון התוקף חברה שלמה. מזוז מזהיר: תופעה זו טומנת בחובה פוטנציאל הרסני לחוסנה של החברה. תחושות של אבדן דרך, דכדוך, הינתקות רגשית, ואובדן משמעות, סכנתן רבה. הן מוביליות לאובדן הסולידריות החברתית, ולתרבות של איש איש לעצמו, ואדם לאדם זאב, לאובדן המחוייבות למקום הזה, ולא רק בהבט הטריטוריאלי. ובהמשך: מצבים של ייאוש קולקטיבי, עלולים לדרדר חברה למצב של כאוס, לחוסר יציבות שלטונית, לתחושה של התפוררות של כל היפה והמאחד בחברה, וכפועל יוצא מכך - של רצון לבעוט בכל הכללים כי בג'ונגל כמו בג'ונגל; ובלשון תנ"כית: "ובימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה". ועוד: אנחנו עוד לא שם, ואסור לנו להגיע למצב זה. זה השלב שבו המערכת החיסונית של הגוף מאותתת בכל סימני האזהרה שדרוש טיפול עומק. מזוז, בנאומו בפני הבוגרים, מזמינם להשתתף במלאכת התיקון והעשייה. "המערכת הציבורית, על כל מרכיביה, משוועת לאנשים טובים, מצפוניים, בעלי ערכים. שאכפת להם. שמעוניינים ומסוגלים לתרום בתחום הציבורי. במציאות הישראלית, זו הזירה שבה נקבעות ההכרעות החשובות ביותר של חיינו וחיי ילדינו. בשונה מהזית, התאנה והגפן במשל יותם, אל לנו לזנוח את אחריותנו החברתית ולעסוק בשלנו. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את הפריבילגיה להתייאש מהמדינה ומהחברה, על אף חולייה. אם נסב את המבט, הכיעור לא יעלם". בחלק המסיים את נאומו מצטט מזוז משפט מפרקי ב"פרקי אבות". שם נאמר: "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן-חורין להיבטל ממנה". מאליו מובן, כי מה שנכון לגבי אותם בוגרים אליהם הוא מכוון, נכון פי מאה לגבי מזוז עצמו. אינך בן-חורין, מר מזוז, להיבטל מלהכריע בתיקים המונחים בפניך. בתפקידך כיועץ המשפטי לממשלה - אינך בן-חורין להימנע עוד מביצוע חובתך: עשיית צדק ומיצוי הדין עם עבריינים, ובראשם אולמרט. נקטת סחבת מכוונת בפרשת כרמיה, בשל שיקולים שונים שאת חלקם ניתןלהבין. עכשיו עליך להשלים המלאכה. בשבועות האחרונים משקיעים מזוז ועוזריו זמן רב בלימוד הראיות. מדובר, בין היתר, בחומר מוכמן רב ביותר, שטרם נחשף. כשישה פרקליטים עובדים במקביל על ליטוש חוות הדעת שהוכנו - אחת בכל פרשה. מה שנגלה לנגד עיניהם, שחור משחור: עבירות שוחד, קבלת דבר במרמה, מרמה והפרת אמונים ומה לא. חומר הראיות שכבר הושג מצביע על ארכי-פושע. על ראש ממשלה שקיבל שוחד וגם פעל לשבש הליכי חקירה ומשפט. חומר הראיות מצביע על מעורבות גבוהה מצד עוזריו של אולמרט, ובראשם עובד יחזקאל ושולה זקן. הסיוע העברייני שקיבל אולמרט ניתן לו במשרדי הממשלה השונים מתוכם פעל. אולמרט ואנשיו ניצלו את השררה ואת תפקידם, כדי להעניק טובות הנאה למקורבים - על-חשבון הציבור, כמובן - וידעו לקבל/לקחת עבור עצמם טובות הנאה רבות ושוות כסף. מעשיהם נועדו לשמר ואף לקדם את מעמדו הפוליטי והאישי של אולמרט, אך גם להעצים את נכסיו. לנאומו של מזוז בפני הבוגרים יש להתייחס כאל ההכנה לקראת ההודעה הרשמית על החלטתו הדרמטית. מזוז הוא איש ישר דרך. על כך אין חולק. תוכו כברו. הוא מאמין בדרכו ואת החלטותיו הוא מקבל לאחר בחינה מדוקדקת ומתוך אמונה בדרך. באשר לפרשות אולמרט - ניכר מנאומו כי הוא גמר אומר לבצע את עבודתו. ומלאכתו לא פשוטה. מעולם לא הונח משא כה כבד על שכמו של היועמ"ש. כי זאת יש לזכור: אהרן ברק, שכיהן כיועמ"ש, נמנע מהגשת כתב אישום נגד יצחק רבין (בפרשת חשבון הדולרים). רבין, מצדו, נמנע מהתמודדות על ראשות מפלגת המערך. את ההחלטה נאלץ רבין לקבל. מה שעמד אז על הפרק לא היו חילופי שלטון, אלא חילופי מנהיגים במפלגת המערך. וכאן, בענייננו, בשל התנהלותו של אולמרט, מחמת זאת שהוא נאחז בקרנות המזבח, ומחמת זאת שגם בימים אלה ממש הוא מנצל לרעה את מעמדו וממשיך לשבש את מהלכי הבדיקה/החקירה נגדו, אין מנוס מהחלטת מזוז, שתביא, קרוב לוודאי, להדחת אולמרט ולחילופי שלטון. אין מדובר בעוד מהלך חקירתי, אלא בסדרה של חקירות שיפילו את אולמרט לקרשים. ההנחה הרווחת בפרקליטות ובלשכת היועמ"ש: עצם פתיחת החקירות היא שתביא, תוך זמן קצר, לסיום כהונתו של אולמרט. מסיבה זו, אגב, נקטו מזוז ואנשיו בסחבת מכוונת, הן מטעמי זהירות והן כדי לסתום, ומראש, כל טענה כאילו התקבלו החלטות חפוזות מצד מזוז, בלחצו של מבקר המדינה, השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס. החקירות יכריעו, כאמור, את אולמרט. הוא יידרש להתפטר - עוד בטרם ייסתיימו החקירות - בדיוק כפי שאירע עם שר האוצר הנבצר, אברהם הירשזון. בנסיבות אלה לא יוכל אולמרט להמשיך ולתפקד. המערכת הפוליטית תעשה את שלה. כשיתחוור לחברי הכנסת עד כמה נגוע אולמרט בשחיתות חמורה, הוא יאבד את התמיכה הפוליטית. גם חבריו הקרובים יופתעו מעוצמת הראיות, מהטריקים המושחתים של אולמרט, מנכלולייותו. במצב זה, ומאחר וחברי הכנסת של מפלגת קדימה גם הם חפצי חיים (פוליטיים), הם ייאלצו להוקיעו מקרבם ולפעול להקמת ממשלה אחרת שבראשה יכהן מועמד ראוי מסיעות הבית.