חופש העיסוק הוא אחת מזכויות האדם. משמעותו של חופש העיסוק היא שכל אדם זכאי לעסוק בכל משלח יד שיבחר, ואין להגבילו אלא בהתקיים נימוקים מוצדקים. חופש העיסוק הוכר כזכות על גם בישראל, והדבר בא לידי ביטוי בחוק יסוד: חופש העיסוק. החוק קובע שחוק של הכנסת שיפגע בחופש העיסוק שלא בצדק איננו תקף.
חופש העיסוק חל גם על עורכי דין. עו"ד שהוסמך כחוק זכאי לעסוק במקצועו ולהתפרנס ממנו בכבוד. אולם זכות זאת הוגבלה באופן תמוה על-ידי המחוקק.
לפני מספר שנים שנים תוקנו שני חוקים מרכזיים. בחוק בתי המשפט הוספה עילת פסלות לפיה שופט שיש לו עניין אישי ממשי בעורך דין יפסול עצמו מלדון בעניין שבו מופיע לפניו עורך הדין. החוק לא מפרש מהו "עניין אישי ממשי", אך מדברי ההסבר, שקדמו לחוק וכללי ההיגיון, עולה שהכוונה ליחסי ידידות קרובים או טינה אישית. שופט שנוטר טינה לעו"ד מסוים, חייב לפסול עצמו מלדון בתיק שבו מופיע אותו עו"ד. ההנחה היא שאם השופט נוטר טינה לעורך הדין קיים חשש ממשי שהטינה תשפיע על השיפוט שלו והוא יפגע בלקוח.
עד כאן הכל טוב ויפה. אבל כאן נכנס לתמונה התיקון השני. בחוק לשכת עורכי הדין נקבע שעו"ד לא ייצג לקוח אם יש לו יסוד להניח שהשופט שנקבע לדון בהליך יפסול עצמו בגלל שיש לו עניין אישי ממשי בעורך הדין.
במלים אחרות, אם השופט שונא את עורך הדין, חייב עורך הדין לפסול עצמו, במקום שהשופט יפסול עצמו.
הוראה זאת הוסברה בכך שהדבר בא למנוע מניפולציות בניהול המשפט. בעל דין עלול לבחור לעצמו עו"ד שנמצא ביחסי פסלות עם השופט, ובכך לגרום להחלפת השופט, ולשיבוש מהלכי המשפט. לפיכך עורך הדין חייב לפסול עצמו אלא אם קיבל רשות להמשיך בייצוג.
קשה מאוד לחיות עם הוראה זאת. נניח שנגד פלוני הוצא צו עיכוב יציאה מהארץ במעמד צד אחד. ביהמ"ש קובע דיון במעמד הצדדים. הולך פלוני לעו"ד מסוים ששנוא על השופט ומבקש ממנו לייצגו. עורך הדין לא יכול לייצגו אלא אם יבקש אישור מבית המשפט. האם הלקוח יחכה לאישור? האם יש לו זמן לכך? הוא ילך לעו"ד אחר. נמצאנו למדים שהחוק פוגע אנושות בחופש העיסוק של עורך הדין.
חמור יותר המצב בבתי הדין הרבניים. שם אין מצב שהשופט נקבע לאחר פתיחת התיק. בבתי הדין הרבניים הרכב הדיינים נקבע לפי שם משפחתו של התובע. החלוקה להרכבים היא לפי שמות האלף בית של התובעים. יוצא שאם דיין מסוים נוטר טינה לעו"ד, פסול הלה מלהופיע לפניו כל אימת שיגיע אליו לקוח ששם משפחתו משייך אותו להרכב שבו יושב הדיין. לדוגמא- אם הדיין דן בתיקים ששם משפחתו של התובע מתחיל באותיות א' עד ו', לא יוכל עורך הדין לייצג לקוחות ששם משפחתם מתחיל באותיות הללו. ברור שכאן הפגיעה בחופש העיסוק היא הרבה יותר קשה.
