חמישים ושישה מנדטים היו לסוכני אוסלו בקדנציה שבה זכו שני תמימים ונוכל רוצח ב... פרס נובל לשלום. ביולי 2000 התבררה התרמית, והבוחר הישראלי, השליך את העבודה ומרצ מגובה חמישים ושישה אלף רגל - בלי מצנח. השמאל בצניחה חופשית: מ-56 מנדטים, ל-בקושי 25 בבחירות ב-2003.
במקביל לפסטיבל השלום שחווינו בשנים ההן, הטרור הפלשתיני (להלן שותפי השמאל) העיף באוויר אוטובוסים גדושי יהודים. טקסי ההלוויות שראינו בטלוויזיה, בהם הובאו "קורבנות השלום" למנוחת עולמים, הורידו את האסימון בתודעת מיליונים. התוצאה: בכל הסקרים, ביבי הביס את רבין. השמאל בהנהגת רבין ופרס, עמדו לשלם מחיר אלקטוראלי כבד, בגין הבאתם לאזור של הרוצחים מטוניס.
פתאום הגיח להיסטוריה "התימני הקטן" מהרצליה, ובשלוש לחיצות, הפך את קערת הסקרים על פיה. אני יודע, שכשמדברים על רבין ויגאל עמיר, אסור לומר אמת. אבל זוהי האמת: יגאל עמיר גרם לסחף של מיליונים שמאלה, ויצר מהפך בסקרים. שמעון פרס הציץ בניירות של מינה צמח, ובעצת יועציו - הקדים את הבחירות בחצי שנה. אלא שהפלשתינים - זה תמיד הם: זרקו אותו לקרשים.
אין על כדור הארץ מי שפגע בשמאל יותר מהפתח של ערפאת, אבו-מאזן, ומרוואן ברגותי. ואין על כדור הארץ מי שפגע אלקטוראלית בימין, יותר מיגאל עמיר. ולמרות שהפתח פגע (ופוגע) באופן אנוש בשמאל - אנחנו עדים לקמפיין תמיכה בשחרורו של הרוצח מרוואן ברגותי.
שנים אני מתבונן בהתפעלות - לעיתים אפילו בקנאה - ביכולת של אחי מהשמאל לסלוח לפלשתינים שגרמו לריסוקם בקלפי. זה מוכיח - מחלת, סליחה - גדלות נפש. הדיבורים האלה על שחרור הרוצח מרוואן ברגותי, גרמו לי לבחון מחדש את סלידתי מיגאל עמיר, שגם הוא פגע אלקטוראלית במחנה שאליו אני משתייך.
זה קשה: בחיים לא האמנתי, שיבוא יום ואסלח ליגאל עמיר. אבל, אחרי שהנחתי על כף המאזניים האחת את הרשעתו, ועל כף המאזניים השנייה, את הרשעתו של ברגותי, גיליתי, שלמרות שברגותי הורשע בארבעה מקרי רצח ועמיר רק באחד - אחי מהשמאל, צולחים בקלילות משקעי עבר. זה קצת מבאס לגלות, שיש לי הרבה ללמוד, עד שאגיע לאותה רמת התעלות, אליה הגיעו אחיי מהשמאל.
יש לי חבר שמאלני שאני מתאמן עליו לפני שאני מתווכח עם עצמי. שיתפתי אותו בכוונתי לכתוב מאמר הקורא לשחרורו של יגאל עמיר. הוא הזדעזע, כיווץ את שתי הגבות והוכיח אותי: "אם אתה מחשיב את עצמך לדמוקרט", הוא אמר, "אז דע לך, שיגאל עמיר ניסה לרצוח את הדמוקרטיה הישראלית".
גיחכתי: "אם אתה באמת שונא את יגאל עמיר - אל תגיד את זה. בישראל, פגיעה בדמוקרטיה ע"י מנהיגים היא סיבה להערצתם. יצחק רבין - בקנייתו שני מנדטים שנגנבו מהימין - פגע קשה בדמוקרטיה, ונחשב לענק. ואם השמאל - שקובע את הכללים כאן - תמך במעשהו של רבין, סימן שזה מותר. וכדי שלא תחשוב שתמיכת השמאל סלקטיבית, קח את איש הימין הקיצוני אריאל שרון: הוא חצה כל צומת דמוקרטית באור אדום, וגם הוא נחשב לענק".
צא ולמד: אם מותר לארזי הלבנון לפגוע בדמוקרטיה, מה לנו כי נלין על צמח גת?
