שנה עברה וחברי הכנסת מתרצים
|
|
כמעט שכחנו, אבל ביום ראשון הייתה עצרת גדולה בגן הוורדים מול הכנסת למען החזרת החטופים. כמעט ששכחנו, אבל מתוך 120 חברי כנסת, רק שתיים מצאו את הזמן להגיע לאירוע החשוב בעוד אירוע המציג את חברי הכנסת באור חשוך. קולט אביטל ואסתרינה טרטמן מצאו את הזמן בשעה אחת עשרה בבוקר ביום ראשון להגיע לגן הוורדים. אחת עשרה בבוקר ביום ראשון זו שעה המתאימה במיוחד לחברי הכנסת, כך לפחות חשבו מארגני האירוע. ביום בו אין פעילות של ועדות הכנסת ולא של מליאת הכנסת, באמצע היום, במקום שכל חברי הכנסת יודעים היכן הוא נמצא, ועדיין, הצליחו חברי הכנסת שלא להגיע. זלזול, חלם, רשעות, אדישות, כל אחד וההגדרה שלו. שנה עברה ממועד חטיפתו של גלעד שליט. כמעט שנה עברה מיום חטיפתם של אודי גולדווסר אלדד רגב. ומה עושים חברי הכנסת בנושא, מתרצים ביום שאחרי מדוע לא הגיעו לעצרת.
|
קשה היה לראות את נועם שליט, אביו של החייל החטוף גלעד, רץ במסדרונות הכנסת כלוביסט ומנסה לשכנע את חברי הכנסת לתמוך בשחרור אסירים למען שחרור בנו הכלוא בשבי החמאס שנה שלמה וארוכה. לאחר מפגש עם ח"כ יובל שטייניץ (ליכוד) וזבולון אורלב (איחוד לאומי-מפד"ל), מפגש מקרי עם ח"כ יוסי ביילין (מרצ-יחד) וישיבה במליאת הכנסת בזמן הדיון במליאת שנה לחטיפת בנו נכנס ללשכת יושב-ראש הכנסת לפגישה ארוכה. איש נעים הליכות, מנומס מאוד, סגור ולא מוחצן הוא נועם שליט. בוודאי שלא היה לא קל לשמוע את דברי שטייניץ התומך בהשארת מחבלים בכלא, גם במחיר השארת בנו בשבי החמאס. בוודאי לא קל לא לתמרן בין הפוליטיקאים השונים והאינטרסים הרבים אשר הוא ומשפחתו הפכו לאחד מהם ומשמשים ככלי משחק על הלוח הפוליטי. יש לקוות רק שיבוא במהרה היום בו תצא משפחת שליט ושאר משפחות החטופים מהמשחק הפוליטי ושנועם שליט יפסיק עם הלובינג המרגיז כל כך שהוא צריך לעשות.
|
ביום רביעי הגיעה לכנסת ניידת תרומת דם. כל חברי הכנסת קיבלו מיילים בנושא ובמזנון נשמעו השאלות, תרמת דם, תתרום דם? אחד מחברי הכנסת שתרמו דם, אחד משלושה, התכונן לתרימת הדם שלו, אך לא סתם. דוברו הנאמן ארגן מבעוד מועד צלם וכתב שיתעדו את הרגע המכונן שבו אותו חבר כנסת יתרום דם למען מדינת ישראל. אותו חבר כנסת לא תרם דם עד אותו הרגע בו דוברו הנאמן אמר שהצלם הגיע, ואז מיהר כדי שהצלם לא יברח, חס וחלילה. אומרים שבפעולתם, מציבים חברי הכנסת מראה בפני הציבור. האם כך אנו נראים? פועלים למען יראוני ויכבדוני? האם עשייה למען העשייה והרגשה טובה בעקבותיה היא תופעה שחלפה מהעולם?
|
ואי אפשר בלי מילה על החלטת היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בעניינו של משה קצב. לא ברור מה קרה, מני מזוז, אך התחושה היא שהתקפלת מול טייקוני המשפט הפלילי שקצב שכר לייצגו. דבר נוסף שאינו ברור הוא מדוע עיקר דברי הביקורת על החלטתו של מזוז נשמעים מנציגות המערכת הפוליטית. חברי הכנסת רן כהן (מרצ-יחד) וגדעון סער (ליכוד) הוציאו אומנם הודעות גינוי. ח"כ מיכאל איתן (ליכוד) פרסם הודעת תמיכה אך מה אם שאר חברי הכנסת. כל חברות הכנסת התייחסו בכעס רב להחלטת היועץ המשפטי. היכן הקול הגברי המביע תרעומת על החלטתו. אולי שאר חברי הכנסת מסכימים עם החלטתו ואם כן, מדוע לא להודיע על כך כפי שהם יודעים לעשות כל כך טוב. דווקא בעניין רגיש כל כך, חשוב היה לשמוע את דעתם של רוב חברי הכנסת ולא של בודדים. חברי כנסת, לעיונכם.
|
|