הערה ראשונה על - פי הסקרים של יום שישי, 29.6.07, רוב מוחלט של הציבור איבד את האמון במערכת אכיפת חוק. זהו מצב מסוכן שאין כדוגמתו, והדרך לאנרכיה יכולה להיות קצרה ביותר. פרקליטות המדינה, הגם שיתכן והיא צודקת בעסקת הטיעון שלה עם נשיא המדינה, הרי שהיא ניהלה מערכה תקשורתית עלובה ומבזה. ראשי המערכת נגררו ללחצים ופעלו בשליפות מן המותן, הישלו את הציבור שכאן הולכת להיות רעידת אדמה, ולבסוף, עסקת טיעון המעלה סירחון של ביבים. כך מרגישים רבים מאזרחי ישראל, למרות שהם לא בקיאים בחומר הראיות הנמצא בתיק.
ההסברים של היועץ המשפטי לממשלה לא הועילו לחיזוק האמון של הציבור. בבליל הטיעונים המשפטיים של היועץ, היו הסברים המעלים סימני שאלה לגבי אמינות אמירותיו, גם אם במהות יתכן והוא צודק. כך הטיעון של "טובת המדינה" או תדמיתה של ישראל בעולם.
אינני משפטן ואינני מתיימר להבין בדקויות המשפט. יחד עם זאת, טיעון של "טובת המדינה" או תדמיתה של ישראל בעולם, הוא כה נלעג עד כדי בושה. פעם היינו רגילים לגיוס "טובת המדינה" לנושאים הקשורים לבטחון המדינה, אך להעלות זאת בהקשר של "פרשת הנשיא", זהו לעג לרש.
הערה שניה מי שיעץ לא' להסביר את גרסתה בפני מצלמות הטלוויזיה, נתגלה כלא מקצועי, בלשון המעטה. המתלוננת א' פשוט כתבה, במו ידיה, את התשריט של הסרט הפורנוגרפי הבא. כל התיאורים העסיסיים פגמו מאוד באמון שהציבור אמור היה לתת במתלוננת. אין לי מושג אם גרסתה נכונה או לאו. יש בכוחה של מסיבת עיתונאים להשפיע על הציבור, אך מכאן ועד לתיאורים הפלסטיים של המעשים המיוחסים לנשיא, הדרך ארוכה מאוד. כדי לשכנע את הציבור מוטב לומר כל מה שעל לבה, אך סטריפטיז בשידור חי לא ראוי, לעניות דעתי הצנועה.
הערה שלישית מוזר הוא שדווקא הפמיניסטיות לא יצאו נגד הדברים הלא הכרחיים שנאמרו אתמול במסיבת העיתונאים. אין ספק שהמתלוננת נמצאת במצב נפשי קשה מאוד. מסיבת העיתונאים לא תרמה, לעניות דעתי, לשיפור מצבה, אלא החמירה אותו. אם ארגוני הנשים היו רוצית לתרום תרומה סגולית, טוב היו עושים אם היו מתגייסים למשא ציבורי שאין בו מן התיאורים הלא ראויים לגבי המקום בו נאמרו.
כל מי שרוצה בטובן של נשים שנפגעו מינית, חייב להימנע מחשיפת הפרטים האינטימיים בציבור. הציבור חייב לדעת, אך אינו צריך להיחשף לפרטים אינטימיים כה מבישים.
הערה רביעית כל אחד יודע לדקלם את האמרה ש"צדק ללא צריך רק להיעשות, אלא חייב גם להיראות. בפרשת הנשיא. כלל זה אבד מן העולם. העונש שעליו הוסכם בעסקת הטיעון מהווה פגיעה אנושה בשוויון בפני החוק ומקעקע את אחד היסודות החשובים של המשפט הישראלי.
גם אם הנשיא לא יואשם בכבדות שבאשמות, הרי בכל זאת יואשם בעבירות חמורות. על אלה מצא לנכון היועץ המשפטי לחתום כאשר בצדו של ההסכם, גם העונש שיושט על הנשיא.
יסלחו לי הקוראים על בורותי, אך בטוחני שכל אדם אחר שהיה מואשם בעבירות "הקלות" שהנשיא יואשם, היה יושב בכלא ולא מקבל מאסר על - תנאי. בעבור עבירות הרבה יותר קלות אנשים שילמו מחירים כבדים. על היועץ המשפטי לבחון את התנהלותו, ולו רק למען תחושת הציבור.
הערה חמישית ועתה לפרשה אחרת, אם כי לא בלתי קשורה לפרשת הנשיא. מזה כמה ימים מתנהלת מעל דפי העיתונים וגלי אתר מערכה עקובה מדם בין ראש המוסד לשעבר, צבי זמיר, לבין ראש אמ"ן לשעבר, אלי זעירא. יש כאן משקעים כבדים מן העבר, ושני האישים מנהלים קרבות קשים אחד נגד השני.
אלא שהנושא המדובר הוא כה רגיש מבחינה ביטחונית, עד כדי סכנת נפשות. נשוא הויכוח, אותו המרגל מצרי שהעביר מידע לישראל, שעות ספורות לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, הד"ר אשרף מרוואן, שהיה סוכן מוסד בכיר. לפני יומיים הוא נמצא מת לאחר שנפל /הופל אל מותו בדירתו בלונדון.
לגיטימי ששני האישים המעורבים בסכסוך יילחמו על שמם הטוב. המקום הראוי לכך אינו דפי העיתונות, ולו מן הסיבה הפשוטה שהמדובר בסודות הכמוסים ביותר של המדינה.
המזל האיר לי פנים והצלחתי להכיר את שני האישים. אני משוכנע שאף אחד מהם לא היה רוצה לפגוע בבטחון המדינה. כל הדיונים הפומביים בנושא, הסיקור התקשורתי והפרשנויות, עלולים לסכן את ישראל בכלל, ואת שני האישים בפרט.
הצעתי הצנועה היא, להחזיר את הפרשה למסגרת הנכונה והמתאימה, לפטור את הציבור ממידע רגיש מאוד, ולנהל, אם רוצים בכך, את הויכוח ביניהם בחדרים סגורים. לא כל דבר ראוי שיתנהל בתקשורת ובפרהסיה.