איזו חוצפה ועזות מצח נדרשו מיעל דיין, משלי יחימוביץ ומיולי תמיר, להשתתף בהפגנה ולהישאר בה, כאשר חלק מהדוברות מאיימות "לקחת את החוק לידיים". כך, לפחות, על-פי הדיווח באתר Nfc.
מה פירוש? יוציאו את קצב, את מזוז, אולי את שנדר להורג?. יצלבו אותם כמו בימי הקיסרות הרומית?. ישרפו את בית משפט השלום, אם תתקבל עסקת הטיעון?. ימרחו בזפת ובנוצות את השופט? ואני אומר: אם הדיווח נכון, שלוש אלו וכל שאר המשתתפים והמשתתפות בהפגנה, אינם טובים מהעבריין משה קצב. הוא "לקח את החוק לידיים", והן עושות בדיוק כמוהו. את החוק אפשר "לקחת לידיים" בכל מיני עבירות, לפי טעמו של ה"לוקח": זה במעשים מיניים, זה בצייד לא-חוקי, ההוא בעבירת תנועה, ההיא בעבירת ריגול, פלוני בעבירת מס ואלמוני בעבירת שוד. ויש הלוקח לידיו ובמו-ידיו את החוק ואת חיי קורבנו גם יחד. כל אלה עבריינים, בדיוק כמו משה קצב, וההבדל בין כולם אינו עקרוני, אלא רק במידת העונש שהחוק קובע לעבירה. עבריינות היא עבריינות, וגם האיום בעבריינות הוא עבריינות.
חמורה במיוחד התנהגותה של יולי תמיר, היודעת לצעוק עד לשמיים כאשר מתנחל מקים אוהל דולף בתוך "מאחז לא חוקי" - כלומר מאחז שהוקם על-ידי השלטון ובברכתו, אך לא קיבל את טופס 1/6/8/9453987 החסר, בחתימת שר הביטחון הפוזל לעבר מרכז מפלגת העבודה - על גבעה חשופה בשומרון. או-אז היא זועקת למען "שלטון החוק", וכדרכם של אנשי השמאל שמירת החוק חשובה לה רק כאשר מדובר בגחמותיה הפוליטיות.
אילו היה אהוד אולמרט ראש ממשלה ראוי לשמו ולא פרחח פוליטי ריק וחדל אישים, היה מפטר בו-במקום את השרה תמיר, על שהייתה לה החוצפה להפגין ברבים נגד מעשים של אנשי התביעה הכללית, שהם אנשי הרשות המבצעת הכפופה לממשלה שבה תמיר חברה. כך היה נוהג מנהיג ארה"ב, בריטניה, גרמניה, צרפת וכל מדינה מתוקנת אחרת. מעשיה של תמיר מהווים פן אחר של חוצפתה של שלי יחימוביץ', שהחליטה כי היא מאמינה למתלוננת ולכן קצב חייב לעוף הביתה. עוד לפני הגשת כתב אישום, שהוא לשיטתה סמרטוט חסר תועלת וכמוהו גם בית המשפט. בית המשפט הנכון והראוי הוא, כמובן, בית-דין-שדה מייסודה של היחימוביצ'ית.
ולפתע, לאחר כל הזעקות על-אודות כוחו הגדול יתר על המידה של בג"צ, נשכח בית המשפט העליון מליבותיהם של הצדיקים הללו. נראה כי לגברות החסודות תמיר, דיין ויחימוביץ', ולשאר המפגינים, אין עוד בצע בהגשת עתירה לבג"צ נגד מזוז. הם כבר יראו לנו מי הם ומה כוחם, שכן הם "יקחו את החוק לידיים".
גם אני סבור כי הסתירה המוחלטת, שאינה ניתנת ליישוב, בין הכרזת מזוז (שהיתה בעליל גוזמה אדירה) בראשית השנה, על חומרת המעשים ועל עוצמת הראיות להוכחתם, כמו על אמונו המוחלט במתלוננות ועל המשקל הנודע לעצם ריבוין, לעומת חתימתו כעת על כתב האישום המצומק, לדבריו בשל קלישות הראיות (ככל הנראה, בצדק רב) ובשל הגורם הנשיאותי ופרצופה של המדינה (שעליהם שכח לחשוב בהכרזתו הראשונה) - מחייבת התפטרותו לאלתר, ואם לא יעשה כן על ראש הממשלה לדרוש זאת ממנו (וכבר רשמנו לעיל את תיאורו של פוחז פוליטי זה).
אך את הדברים אין להשיב, שכן ההסכם כבר נחתם ועל שני הצדדים לכבדו ולקיימו במלוא תום ליבם ובמלוא יכולתם. ביטול ההסכם יכול להיעשות אך ורק באחת הדרכים הבאות:
- א. על-פי צו של בג"צ, הפוסל את ההסכם מטעמים משפטיים.
- ב. על-פי החלטת בית המשפט שלפניו יונחו כתב האישום וההסכם בדבר הסדר טיעון. החלטה כזו תינתן אך ורק אם בית המשפט ישוכנע כי ההסדר נגוע באי-חוקיות או כי הוא מנוגד לטובת הציבור, שאיננה בהכרח זו שציבור המפגינים העבריינים בכיכר רבין רואה כטובת הציבור (כן, ציבור עבריינים, שכן כל מי שלא עזב את המקום לאחר השמעת האיומים "לקחת את החוק לידיים", שותף לאותו איום).
- ג. בדרך שעליה רמזו תמיר, דיין, יחימוביץ ושות': באמצעות הפיכה, אולי צבאית ואולי קרקסית, שתתפוס את השלטון, תערוף פיסית את הראשים הראויים לכך ותעמיד את משה קצב לקיר או תעלהו לגרדום. אפשר להסתפק בנחרת-בוז, ואין צורך להמשיך בסקירת האיוולת הזו.
מרוב משפטנות ומשפטיזם איבדנו כל קו אדום וכל אמת-מידה של חוקיות וממלכתיות. אני מצפה לישיבת הממשלה, שבה על-פי תפיסתי חייב פרופ' פרידמן להכות בשולחן בפטיש גדול ולהעמיד את הנוכחים על מקומם ועל חובותיהם הממלכתיות. בעיקר את יעל תמיר, המכהנת למרבה האירוניה הטרגי-קומית כשרת החינוך(!).
