בזמנים אחרים ובמקומות אחרים נאספו אנשים כבכורות בטרם קיץ אל בתי האסורים ובמידה ולא יכלו להוכיח חפותם נמקו בכלא לכל ימי חייהם, במקרה הטוב, או נפרדו מראשם לתמיד, במקרה הרע יותר. זכורים לנו אחינו באותם זמנים של טרם גלות ספרד אשר כך בדיוק התיחסו אליהם, אשמים, בכל דבר, עד שלא יוכיחו אחרת. אנו כעם כבר עברנו מצבים מעין אלו. ואם כך מדוע אנו במו ידינו מביאים זאת על ראשינו שוב?
הדברים לעיל נאמרים בהקשר לנושא התלונה על תקיפה מינית נגד הנשיא לשעבר משה קצב, אך אינם נוגעים ישירות לפרטי המקרה. הכיצד קורה כי אנו, מחוץ לכתלי בית המשפט, מאשימים ושופטים למפרע נאשמי תקיפה מינית, אך ורק על סמך בדלי ושברירי מידע ללא מושג ירוק באשר אנו שחים. הכיצד תלונה בלבד במשטרת ישראל מביאה להרחקתו, ואף לכליאתו, של אדם ללא בדיקה וללא הוכחה לנכונות התלונה? הכיצד מרשיעים בתי המשפט נאשמי תקיפה מינית אך ורק על סמך מילתה של המתלוננת וללא כל עדות מסיעת נוספת?
משטרת ישראל פרסמה נתוניה מאז שנת 2006 ולפיהם מעל 50% מכלל התלונות על תקיפה מינית הינן מפוברקות והוכחו כלא נכונות עוד בשלב החקירה המשטרתית. עם זאת עדיין שרירה וקיימת מזה כ-4 שנים הנחיית שופטת בית המשפט ד'היום עדנה ארבל עוד מזמן היותה הפרקליטה הראשית, לא להגיש כתבי אישום נגד מתלוננות שווא.
אתה, בוזגלו (כמטפורה), מבין זאת? אנו חזרנו, כך במדינת ישראל (רק במדינת ישראל) לימיה השחורים של האינקוויזיציה, יהודים נאסרים לעיתים אף לעשרות שנים ללא הוכחה מוצקה ולו רק משום שאהובותיהם/ עובדותיהם/ נשותיהם החליטו, מהסיבות השמורות עמן (ולראיה, אלו אינן מצריכות הוכחה) להגיש תלונה על תקיפה מינית נגדם, בעוד שמתלוננת השווא מתוגמלת בכך שהיא נשלחת לביתה עם כבוד (ממש כפי שתוגמלו בזמנו מלשיני האינקוויזיציה). נראה כי במדינת ישראל ד'היום, במדינת היהודים העצמאית, חזרנו באחת לימי הבינים החשוכים ואין פוצה פה ואין מצפצף (יוסיפוף ד'זוגשווילי סטאלין, מאחוריך), עדר הכבשים שועט במדרון התלול לקראת אובדנו.
האם חזרנו לימי חשכת הבינים, לימי האינקוויזיציה החשוכים? האם איבדנו כולנו בצורה קולקטיבית את הגיוננו, את ראשינו? האם יעלה על הדעת לשלוח נאשם ברצח למאסר עולם אך ורק על סמך תלונתו של שכנו? ללא כל ראיה מסיעת? ולו רק אחת? האם פלוני יורשע אך ורק על סמך מילתו ואין בילתה, של האחר? מובן שלא, אנו נשחררו לביתו מפאת חוסר ראיות (במדינות רבות מתוקנות אף ישולמו לו פיצויים נכבדים עקב כליאה שאינה מוצדקת).
ואם כך, הכיצד מתהפכים כל סדרי המשפט והדין הפלילי במקרי תלונות על עברות מין? האם איבדנו כל חוש לפרופורציה (שאלה רטורית, מובן שכן)? האם על-מנת לרצות אירגונים מסוימים עיוותנו כליל את מושגי הצדק הטבעי אשר אנו רוצים להאמין שהוא קיים במשטרנו? האם התקינות הפוליטית הבזויה של נבחרינו מורידה אותנו שאולה?
אנו קוראים לעצמנו דמוקרטיה. האם הציבור בישראל מודע לעובדה כי הדמוקרטיה בבסיסה הינה הדבקות הבלתי מתפשרת בכך כי "אדם הינו זכאי עד שלא יוכח ההפך"? כל זכויות האזרח, הזכות להתבטא בחופשיות, זכות העמידה בבית המשפט, חרויות האזרח, כל שאנו מאמינים בו בדמוקרטיה מתוקנת צמח מעיקרון החפות הראשוני. ומה אנו עושים? אנו, במו ידינו, מחריבים את תרבותנו המבוססת על חרויות האזרח הבסיסיות ומשליכים אזרחינו לימי האינקוויזיציה חשוכים. נראה כי עיוות סידרי הדין הפלילי במקרי תקיפה מינית הינו חלק מסממני האנרכיה השלטונית והמשפטית השוררים היום במדינת ישראל, ולראיה, כל ד'אלים ומתלונן לשווא גובר. האם צדקו האומרים "כי לסדום ועמורה דמינו"?
היכן יימצאו אותם מנבחרנו אשר אינם נגועים אנושות בתקינות פוליטית ויימצאו בקרבם את העוז לעמוד מאחורי עקרונות החופש וזכויות האזרח ללא משוא פנים? האם יימצאו אלו שיקומו ויאמרו "עד כאן", לא ניתן יד להרס העיקרון הבסיסי של חברה דמוקרטית? האם יקומו אותם מאזרחינו, גברים כנשים, אשר חזרו לשפיותם החברתית ויאמרו "עד כאן"?