דעותי בנושא השלום ידועות ומוכרות אמנם, אולם השקפתי בסוגיית הדאגה לרווחת המיעוטים בארץ נצרבה בתודעתם של רבים מחברי בפוליטיקה. ולא בכדי: מאז ומתמיד הייתי מוכר וידוע בקרב מפלגתי לשעבר, הליכוד, כמי שמצדד באפליה מתקנת כלפי ערביי ארץ ישראל בכלל והבדואים בפרט. בכך, וסליחה על חוסר הצניעות, לא הייתי שונה מזאב ז'בוטינסקי ע"ה, אשר דיבר וכתב על חמשת ה"ממים" (מעון, מזון, מלבוש, מורה, מרפא) גם למיעוטים בארץ ישראל ("אז ירווה נחת בן נצרת, בן ערב ובני").
ביטוי לדעותי והשקפותי ההומניסטיות נתתי במסגרת תפקידי הציבוריים הרבים, אך בעיקר בתקופת היותי ראש מועצת עילוט שבצפון, יישוב של בני מיעוטים, ומנכ"ל הרשות לפיתוח הנגב. זאת עשיתי למרות שהדבר לא היה פופולרי, בלשון המעטה, וזאת אני עושה כיום בתפקידי כראש מועצת להבים.
אלא שלאחרונה נפל דבר בישראל: אלי לוי, אוהב הערבים (בלי מרכאות), הפך בעיני קומץ בדואים מהנגב, ל"גזען", "אישיות לא רצויה", "שונא בדואים" ועוד. לצערי, מדובר בהכפשה מקוממת שעלולה להרוס גשרים וקשרים. לשמחתי, מדובר בקומץ קטן ומתלהם שהוסת, כנראה באמצעות אתנן, ע"י גורמים פוליטיים אינטרסנטים חסרי אינטגריטי ועכבות.
אני, הפלא ופלא, לא יכול לומר להגנתי "כמה מחברי הטובים הם ערבים"; כי לי, תתפלאו לדעת, יש מאות חברים וידידים ערבים ובני מיעוטים. אני גם דובר ערבית רהוטה, בקי במסורת הערבית, מכיר כמעט את כל המאכלים הערביים, יודע יותר מדבר או שניים על תרבותם של הערבים ואפילו, שומו שמים, יודע לצטט פסוקים ופרקים שלמים מהקוראן. זאת ועוד: אני משמש יו"ר המחלקה לקשרי חוץ במרכז השלטון המקומי ושותף לעשרות פרויקטים עם עמיתים פלשתינים בכל ארגוני האו"מ ומדינות אירופה.
ואני שואל: האם רק בשל העובדה שהתעקשתי, ועל כך קיבלתי תמיכה מקיר לקיר מתושבי להבים, שתחנת הרכבת שהוקמה ביישוב שלי תקרא "תחנת להבים", אני ראוי לכינויים "גזען" ו"שונא ערבים"?! האם פעילותי הענפה למען הבדואים לא עמדה לנגד עיני משמיצי אפילו לא פעם אחת?
שיהיה ברור: אני נגד שיקראו לתחנת הרכבת ביישוב שלי "תחנת להבים-רהט", אבל אני בעד שיקראו לתחנת הרכבת שתוקם ברהט "תחנת רהט". וכדי שתוקם תחנה כזו ברהט, אני קורא לתושבי העיר הבדואית הראשונה בארץ לנהל מאבק עיקש נגד הממשלה. אני רוצה בכל מאודי להשתלב במאבק כזה, יחד עם תושבי להבים, ללא יוצא מן הכלל. אני אף מוכן להוביל את המאבק הזה. נעשה זאת ביחד, בשיתוף פעולה מלא, כפי שעשינו עד כה בסוגיות ונושאים אחרים. אבל נעשה זאת בנועם, בסבלנות ובסובלנות, לא בהתלהמות ובאלימות. לא בהשמצות שמשרתות אינטרסים צרים של פוליטיקאים קטנים בתקופה של טרום-בחירות.
חברי טלאל אלקרנאוי (ראש עיריית רהט), עמיתי פייסל אל הוזייל (יו"ר האופוזיציה ברהט) - הרימו נא את הכפפה. ויפה שעה אחת קודם.
