עדיין לא הסתיימה מהומת קצב, והמדינה שוב רועשת בשערוריה החדשה: מינויו הצפוי של חיים רמון לתפקיד שר בממשלה, בין שר האוצר ובין משנה לראש הממשלה. ארגוני נשים ועוד מחפשי צדק, במירכאות ובלעדיהן, מאיימים לפנות לבג"צ וחלקם כבר עשו כן.
אציין מיד, כי אין דבר רחוק ממני יותר מהרצון למנות את חיים רמון לתפקיד כלשהו, שאינו מטפל בסוסים בחווה כלשהי. אמנם, עצם העמדתו לדין היתה איוולת גמורה, שכן דינו הראוי לא היה העמדה לדין פלילי, בשל החדרת הלשון לפיה של זו, שהתנהגה כזנזונת ואשר התנהגותה היתה מוליכה שולל כל גבר סביר, אלא היה ראוי לו עונש פוליטי וציבורי: להיות מפוטר ע"י ראש הממשלה, בשל התנהגותו הפוחזת במשרד ראש הממשלה וביזוי המקום, דווקא בערבו של יום שבבוקרו התרחשה התקרית החמורה והקטלנית בגבול הלבנון, והיה ברור גם לרמון הפוחז כי המצב חמור ואינו מתיר שעשועים, במיוחד באותו מקום מכובד ורציני: משרד ראש הממשלה.
אבל רמון הועמד לדין והורשע, ואף ויתר על זכות השימוע ועל זכות הערעור. בכך הסכים כי תישאר על כנה הכרעת הדין החמורה מאין-כמוה בגין מעשה מסוג זה, שבה גונה גינויים שאין להם תקדים. אכן, לדעתי היה מקום לבטל הכרעת-דין מוזרה ומקוממת זו - במיוחד לנוכח הקלות המופלגת שבה התייחסו אליו אותם שופטים בגזר הדין, שבו כמעט התחננו כי ישוב לכנסת ולממשלה. הקביעה שאין קלון במעשהו, והכרעת הדין הבומבסטית, היו לדעתי תרתי דסתרי. ואולם, בוותרו על זכות הערעור, גזר רמון על עצמו כתם-עולמים של עבריין-מין שהורשע במעשה מגונה. ומעשה מגונה - כשמו כן הוא. מגונה.
בשל כך, בכל חברה תרבותית המכבדת את עצמה, היה ראש הממשלה אומר לרמון: "אתה חברי הטוב ואני אוהבך אישית, אך מינויך כשר, ואפילו המשך כהונתך בכנסת, מהווים ביזוי הכנסת, הממשלה והציבור. סלח לי, ידידי, אך אני ראש הממשלה ואינני רשאי להתעלם משיקולים כאלה. במטותא, שב בביתך ואולי כעבור שנים אחדות - לאחר שתרבה במעשי חסד וצדקה - תיראה חזרתך לחיים הציבוריים כשרה וסבירה. אינני יכול לסלקך מהכנסת, אך לדעתי טוב תעשה, גם מבחינתך, אם תתפטר מחברותך בה. מכל מקום, לממשלתי לא תיכנס".
כך היה אילו היה לנו ראש ממשלה מוסרי, רחוק משחיתות, המכבד את מדינתו ואת סדריה וממלכתיותה, כזה המיישם את מושגי ההדר של האיש שאת שם מורשתו והוא אוהב לשאת לשווא: זאב ז'בוטינסקי, המתהפך ללא הרף בקברו למראה הריקא הפוליטי המנהיג אותנו ומתיימר להיות תלמידו. כמעט כמו הפוחז המתועב, המציג עצמו כ"תלמידו המובהק" של פרופ' ישעיהו ליבוביץ המנוח.
ואולם, למרות דעתי זו, אני מתנגד בתוקף לפסילת מינויו של רמון ע"י בג"צ. לצערי, מינויו כשר ותקין מכל בחינה חוקית. פסילת מינויו מטעמים של מוסר, סבירות ושאר ירקות כאלה, תהיה צעד נוסף באקטיביזם השיפוטי הממאיר. כבר ראינו כיצד בג"צ פסל הישארותם של שרים בממשלה, בטרם הוגש נגדם כתב אישום, בשל אותם נימוקים מעורפלים, ששיעורם כאורך שרוולו של השופט ולעולם אינו ידוע מראש, למרות שבחוק יסוד הממשלה נקבע במפורש כי רק הגשת כתב אישום מהווה עילה להשעייתו של שר. הדבר נקבע כך בחוק, בעקבות פסיקת בג"צ במקרים קודמים, כאשר עדיין לא היתה קביעה מפורשת זו. אף על-פי כן, בג"צ ראה עצמו למעשה כמוסד נעלה מהמחוקק.
את מינויו של רמון הציבור צריך, ואף חייב, למנוע באמצעים פוליטיים ולא באמצעות פסק-דין, שבו יחרוג בית המשפט העליון פעם נוספת מסמכותו האמיתית ומתפקידו ויפעל שוב בדרך של "חקיקה שיפוטית". אם בחרנו חבורה זו של חדלי-אישים וחסרי-אחריות לעמוד בראש המדינה, ולא השכלנו להעיפם לבתיהם לצמיתות גם לאחר שנה וחצי של בזיונות, תבוסה, הפקרת חיי אזרחים וחרפה - עלינו להתבוסס בקיאנו ולקבל גם עונש זה: לכהונת שר בממשלה, אולי אף המשנה לראש הממשלה העשוי להחליפו בנסיבות מסוימות, ימונה אדם שהורשע במעשה מגונה.
חלילה לנו מלהמשיך בדרך של המלכת בית המשפט, כממשלה חילופית ומקבילה לממשלת ישראל החוקית. הפרדת הרשויות חיונית מאוד למדינה ולמשטר השורר בה, וערבוב התחומים ההולך ופושה במערכותינו כמוהו כערבוב הנוזלים בצינורות הגוף: יזרום הדם בעורקים ובוורידים, השתן במערכת האורולוגית וגם הנוזלים האחרים בצינורות הנכונים. התערבות בית המשפט במהלכי השלטון תביא לתוצאות שאינן חמורות פחות מערבוב הנוזלים בגוף.
