מי שנוהג לקרוא את פסקי הדין של הערכאות המשפטיות השונות, נתקל פה ושם בטעויות או באמירות משעשעות, לפעמים מגוחכות, שניתן איכשהו להתייחס אליהן בהבנה.
השאלה בעניין הזה, כמו תמיד, היא היכן עובר הגבול, ומתי אמירה של שופט מפסיקה להיות משעשעת או מגוחכת והופכת להיות מביכה עד דמעות.
דומה, ששופט בית הדין הארצי לעבודה, כבוד השופט שמואל צור, כבש בעניין הזה שיא, שספק אם יהיה בעתיד שופט - לא רק בארץ, בעולם כולו - שאפילו יתקרב אליו.
מדובר במקרה שבו הביטוח הלאומי נדרש לפצות עובדת שמעדה במדרגות שבפתח ביתה, וזאת בטענה שהמעידה במדרגות אירעה לה בשובה מהעבודה, ולכן יש להכיר בכך כתאונת עבודה.
כבוד השופט פליטמן קבע בפסק דינו שיש לדחות את התביעה להכיר בתאונה הנ"ל כתאונת עבודה, ואליו הצטרפו יתר חברי ההרכב - למעט השופט צור.
השופט שמואל צור כתב פסק דין עצמאי - מנומק למדי - אך נותר בודד בדעת מיעוט, שלפיה דווקא יש להכיר במעידה הזו כתאונת עבודה.
ואז, בשולי פסק הדין, השתחררה ממקלדתו של השופט שמואל צור האמירה הבאה (נא להחזיק חזק!):
"על-פי גישתי, צדק בית הדין האזורי בפסיקתו ויש לדחות את ערעור המוסד לביטוח לאומי. עם זאת, וכמו שעשיתי בפרשת יחזקאל, הואיל ודעתי היא דעת מיעוט בקרב חברי השופטים בבית הדין הארצי, אני מצטרף לדעת הרוב כאן, המשתקפת בחוות דעתו של חברי השופט יגאל פליטמן, זאת על-מנת לחזק את יציבות ההלכה ומטעם זה בלבד". לקרוא ולא להאמין.
וכמו שאנחנו רואים, אין מדובר בליקוי מאורות מקרי או זמני. השופט שמואל צור מספר שנהג באותה דרך גם "בפרשת יחזקאל".
והנה מה שכתב השופט שמואל צור בפרשת יחזקאל:
"עם זאת, ער אני לכך שדעתי זו היא דעת מיעוט לא רק בהרכב זה אלא בין כלל חברי בבית דין זה. לפיכך - מטעמים של יציבות ההלכה, ומטעם זה בלבד - אני מסכים כי יש לדחות את הערעור". אתם הבנתם את זה? התברר לשופט שמואל צור שהוא בדעת מיעוט, ואז הוא דחה את דעתו הוא.
פשוט לא להאמין!
האם כבוד השופט שמואל צור בכלל מבין את תפקידו השיפוטי?!
ויודגש: מדובר לא בשופט טירון שהחל בעבודתו אתמול, אלא בשופט ותיק של הערכאה הגבוהה של בית הדין.
הנה, בהקשר זה, הרזומה של השופט שמואל צור, כפי שמופיע באתר בית הדין לעבודה:
נולד בשנת 1943 בישראל.
בשנת 1961 סיים את לימודיו התיכוניים בפנימיה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה.
בשנים 1961-1965 שירת בצה"ל.
בשנת 1970 סיים את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.
בשנת 1971 הוסמך כעורך דין.
בשנים 1971-1977 עסק במקצוע, תחילה כעורך דין שכיר ולאחר מכן בקרן קיימת לישראל.
בשנים 1977-1980 כיהן כיועץ משפטי לנציבות שירות המדינה.
בשנים 1980-1985 כיהן כסגן מנהל מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, משרד המשפטים.
בשנים 1985-1994 כיהן כשופט שלום, בתפקיד רשם בבית המשפט העליון.
בשנים 1994-2001 שימש כאפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי במשרד המשפטים.
בינואר 2002 מונה לכהונת שופט של בית הדין הארצי לעבודה.
ובשולי הדברים: כיצד קורה הדבר, שחבריו להרכב של השופט צור - בהם הנשיא סטיב אדלר - אינם מוצאים מקום להעיר לו לשופט צור, או לפחות לרמוז לו, על ה"יציאה" החוזרת ונשנית הזו שלו?
מוזר, כבר אמרנו?
