שני אסונות מדיניים בעלי גודל בינוני - המפלה היחסית של ישראל במלחמת לבנון השנייה והמהפכה הצבאית של החמאס ברצועה מנעו בינתיים את אסון-העל, את המגה-אסון של הקמת מדינה פלשתינית ביש"ע, ביחד עם מגה-גירוש של מתנחלים יהודים ומגה-חורבן של יישובים.
אני מתנצל על הפרת תחושת השלווה הרוגע שהשתררה אצלנו וחוזר על הדברים, הפעם בניסוח שלילי: אילולא התנפל עלינו החיזבאללה והצית מלחמה שישראל נכשלה בה, ואילולא גירש החמאס את הפתח מן הרצועה ובכך שיכפל בדרום את כל סכנות חזית הצפון - כבר היינו היום עמוק בתוך הגירוש הבא.
ולמי ששכח - שתי תזכורות: העתונאי איציק סבן דיווח ביום 20.6.06, פחות מחודש לפני פרוץ המלחמה, מפי השר לביטחון פנים דיכטר, שיחידות משמר הגבול כבר החלו להתאמן "לקראת מבצע ההתכנסות, הצפוי לכלול פינוי של רוב ההתנחלויות". דיכטר ביקר ב"מדור הפרות הסדר" במשמר הגבול, שם הוצגו בפניו דרכי התמודדות לקראת פינוי תושבים ומתבצרים ומניעת חסימת כבישים. במדור הזה התאמנו גם הכוחות שהשתתפו בפינוי גוש קטיף. עד כאן הידיעה.
יום אחרי כן, ב-21.6.06, פרסם שמעון כהן בערוץ 7 ידיעה, כי ביום הזה אמורים להיוועד "ראשי הצבא והמשטרה לגיבוש תוכנית ליישום עקירת יישובים ביו"ש". בדיון הזה הם היו אמורים לעסוק בתרחישים הצפויים במהלך העקירה, שהוכנו "ע"י בכירי מחקר ומודיעין בצבא, בשב"כ ובמשטרה" ובגיבוש דעה אחידה "בשאלת היכולות לבצע את העקירה בבת אחת או בשלבים. דעה זו, לאחר שתגובש, תוצב לראש הממשלה".
על-רקע שתי הידיעות האלה יותר קל להבין, איך נכשל אולמרט בלשונו באחד הימים הראשונים של המלחמה, כשחשב עדיין שהיא תסתיים בניצחון גדול ואמר, שמעתה ההתכנסות תוכל להתבצע בקלות, מפני שיוכח שגם נסיגה חד-צדדית כמו שהיתה בלבנון מסתיימת בניצחון ישראלי מוחץ, ועל כן ניתן ללא חשש לעשות אותו הדבר גם ביהודה ושומרון.
אמור מעתה - למרות שקשה לומר זאת - שרק המפלה בצפון הצילה אותנו, ואיתנו את כל עם ישראל, מתסריט האימים של גירוש סופי מלב ארץ ישראל. נוסיף על כך, שעוד יתברר, כמה קרובה היתה ההכרזה על הקמת המדינה הפלשתינית - קופרודוקציה של קונדי את ציפי בשם הבוסים שלהן - אילולא פרצה המהפכה הפנימית במחנה הפלשתיני, שפילגה אותם ואת הטריטוריה שייועדה להם.
אין זה יאה להשבית שמחות, אולם יש חובה לפזר אשליות ולמנוע שאננות, ולכן חשוב לזכור שאנחנו מהלכים על קרח דק, ורק התוצאות של שני אסונות הן המונעות בינתים את האסון הסופי. ואם תאמרו עפ"י הביטוי האנגלי "let sleeping dogs lie": "הניחו לכלבים ישנים שירבצו"? אשיב לכם, שהם אינם ישנים!
הנה מדווחת לנו סופיה רון-מוריה בגליון 29.6.2007 של "מקור ראשון", שחבר הכנסת עותניאל שנלר מתנגד לתוכניתו ההרסנית של בנימין נתניהו להכניס חטיבה ירדנית-פלשתינית, בפיקוד קצינים ירדנים, לתוך יו"ש ושנלר מזהיר בצדק שירדן, משיינתן לה מעמד ביהודה ושומרון,לא תוכל להסתפק בפחות מנסיגה מלאה של ישראל לגבולות 67'. ימים יפים הגיעו, ששנלר הנחשב לקול אדוניו אהוד אולמרט - אוגף את נתניהו, ראש הליכוד, מימין!
אך השמחה היא מוקדמת. להלן פורס שנלר את משנתו שלו, כלומר את של אולמרט והוא מעריך, כך כותבת סופיה רון-מוריה, שהכיוון הוא הקמת מדינה פלשתינית, מדינת אבו מאזן, בחלק משטחי יו"ש. המדינה הזאת תהיה, אליבה דשנלר, "בעלת רצף טריטוריאלי" כלומר - "על-מנת שתקום, יהיה צורך לפנות כ מ ה יישובים". הרי לנו, שתוכנית העקירה והגירוש חיה ובועטת, אולם היא לא תהיה עוד חד-צדדית. תקדם לה חתימה חסרת ערך של אישיות חסרת כל משקל, אבו מאזן, אשר ספק אם הוא יכול בכלל להיחשב כ"צד".
תאמרו: עד כאן מפלגת קדימה, מפלגתו של שרון בימיו הרעים, אבל יש אופוזיציה, הליכוד, והסקרים מנבאים לה ניצחון גדול בבחירות הבאות. אם כן, הבה ונראה מה אומר ראש הליכוד, נתניהו. נקדים ונאמר, שלאחרונה הוא בעצם אינו אומר, או אומר מעט מאוד, ברוח אופנת הימים האלה. אבל גם מן המעט שהוא אומר, ומהרבה שאמר לפני שנה וחצי וממה שאומר שופרו הנאמן בעיתון "מקור ראשון", אמנון לורד, ניתן לצייר תמונה די מדוייקת של תוכניותיו.
במעט שהוא אומר היום הוא מדייק ומדקדק, כאן ובחו"ל, לדבר אך ורק נגד נסיגה חד-צדדית. לא תתפסו אותו מתנגד לעצם הרעיון של נסיגה ביו"ש וגם לא תתפסו אותו אף פעם שולל הרס יישובים וגירוש מתנחלים מן השטחים שמהם הוא מוכן לסגת. בנאומו המדיני הראשון לאחר היבחרו ליו"ר הליכוד, בכנס הרצליה ביום 22.10.06, הוא חשף את מה שצפוי לנו ממנו, וכך אמר:
"יש לעשות את הכל לצימצום החיכוך עם הפלשתינים. נפרק מאחזים שלא קיבלו אישור כחוק, ולאחר ביצור גבולות הביטחון אין סיבה שלא לדלל את הנוכחות הצבאית בשטחי יהודה ושומרון... הגעה להסכם שלום מחייבת ויתורים משני הצדדים, כולל ויתור על שטחים מצידנו... נהיה מוכנים לעשות פ ש ר ו ת של מ מ ש. לא נחזור לשלוט על ריכוזי האוכלסיה הפלשתינית, ואין לנו כוונה לספח שטחים. כראש ממשלה אחתור לחידוש המו"מ להסדר קבע. זאת העדיפות הראשונה שלי. גבולות ישראל חייבים לכלול את בקעת הירדן, מדבר יהודה, ירושלים רבתי, גושי היישובים וכן את השטחים החולשים על גוש דן ושפלת החוף". שאלו אותו אם הוא תומך בהקמת מדינה פלשתינית והוא השיב: "תשאירו משהו גם למו"מ", ודי לחכימא ברמיזא. בהזדמנות אחרת אמר: מה יש לדבר? הרי המדינה הפלשתינית כבר קיימת! שימו לב להתבטאות "פשרות של ממש" ומיצאו את ההבדל בינה לבין ביטויו של שרון הזכור לדראון - "פשרות כואבות"...
בתגובה על נאומו זה של נתניהו העיר עוזי לנדאו, גם כן בכנס הרצליה, שהדברים מקובלים עליו, וכי זו אכן מדיניות הליכוד. פירוש רש"י לכל זה נותן כמעט מדי שבוע מי שנראה כפרשנו הקבוע של נתניהו, אמנון לורד, עורכו הראשי של "מקור ראשון". בגליון מיום 8.11.2005, זמן קצר אחרי הגירוש, הוא כתב:
"נראה שגם הימין יצטרך להתרגל לפשרה המגולמת במהלך ההינתקות בשלביו הבאים. אם תתבצע הינתקות נוספת ביהודה ושומרון, תוכל הנהגה בראשות בנימין נתניהו לממש את מלוא הריבונות באותם חלקים שעליהם הצביע יצחק רבין בנאומו האחרון בכנסת.. הביקעה במובנה הרחב ביותר, ירושלים, גושי היישובים ואי חזרה לקו הירוק".... לחשכת הדברים האלה, מצאו שוב את ההבדלים: בין רבין לבין שרון ב' לבין נתניהו ולנדאו, כלומר הליכוד.
וכדי שלא תאמרו - אלה ציטוטים ישנים, הנה ציטוט טרי מאמנון לורד (גליון מקור ראשון מ-29.6.07), מאמר ראשי תחת הכותרת "כן. חיילים ירדנים". כאן, לורד מעניק כדרכו אש מסייעת לתוכניתו-גחמתו האחרונה של נתניהו - הכנסת חטיבת באדר הירדנית לתוך ארץ ישראל המערבית. לורד טוען שאולמרט נוטה לקבל את רעיונו זה של נתניהו, המכוון "להביא לשילוב של הירדנים בשליטה ( הדגשה שלי) על יהודה ושומרון". ואמנון לורד מסביר: "הפתח האמיתי שנפתח בעקבות כניסה ירדנית הוא שינוי בתמונת ההסדר.. הסדר כזה בהחלט משתלב עם תפיסת התוכנית של "גבולות בני הגנה" (תוכנית אלון פלוס) .. קונפדרציה ירדנית-פלשתינית..." עד כאן לשונו.
"קונפדרציה", למי שאינו יודע, זו ברית בין שתי מדינות ריבוניות. ובמלים אחרות, בתוכניותיו של נתניהו עפ"י פרשנו אמנון לורד - אנחנו, ישראל, כבר איננו שם בכלל. ואם יש שינוי במישנתו של נתניהו, הרי זה רק - איך יחלקו את עורו של הדוב המת בין הפלשתינים לירדנים. לדוב המת בעצמו, כלומר לנו - זה אינו משנה הרבה.
כל זה מחייב לומר בפה מלא, שלא רק שנתניהו והליכוד אינם ימין - על זה הם מכריזים בעצמם כל הזמן - אלא שהליכוד בראשות נתניהו הוא בפירוש שמאל, וזאת עפ"י ההגדרה הפשוטה, שכל מי שמצדד במדינה פלשתינית, כלומר בהעברת שטחים בארץ ישראל המערבית על ידינו, מרצוננו, לריבונות זרה - הוא שמאל. מעבר לכך, "שמאל קיצוני" הוא מי שמתכוון להפוך ל"פלשתין" את כל מה שמעבר לקו הירוק, כולל ירושלים. במובן זה נתניהו והליכוד אינם שמאל קיצוני. מי שמוכן להתנחם בכך, שיבושם לו.
ובכל זאת, אין סיבה לפסימיות. יש גם כמה התפתחויות חיוביות - גם מחוץ למה שמתחולל במחנה הערבי ומציל אותנו פעם אחר פעם מן הידיים ההרסניות שלנו.
א) יש שינוי לטובה בדעת הקהל הישראלית. רואים סימני התפכחות גם בסקרים וגם בהתבטאויות שונות של מעצבי דעת קהל.
ב) חלה התאוששות במחנה המתנחלים. הדרך של מועצת יש"ע נדחתה ע"י ציבור רחב והדחייה הזאת אילצה את הארגון הזה "להתחדש", לשנות את השם ואת הלוגו, לערוך מעין בחירות ולשחק בכאילו-דמוקרטיה. מעבר לכך, יוזמות חומש הראו שציבור המתנחלים החל לקום מן הקרשים.שאליהם הפילה אותו בגידתו של שרון. בחומש, בנגוהות, בעיטם שליד אפרת, בחברון ובהרבה מקומות אחרים רוח ההתנחלות חוזרת לפעם.
ג.) וזה העיקר: יש מקום לתקווה, שנוער המתנחלים ותומכיו, לא יציית הפעם לפקודות גירוש, וגם הציבור המיועד לגירוש יתנגד ולא יחזור על המופע הגלותי הזכור לרע מגוש קטיף. התובנה הזאת, תובנת עמונה וחומש, היא קרן האור באפילה הנמשכת בכל הקשת הפוליטית - מחד"ש ועד לליכוד ועד בכלל. בכל הספקטרום הפוליטי הזה לא למדו כלום ולא שכחו כלום, גם לאחר מלחמת הלבנון השנייה ואחרי מלחמת חמאס בפתח, הראשונה.
לעומת זאת, גם אם רק אנחנו, המחנה הלאומי, כן למדנו וכן הפקנו לקחים, אם נדע לא להיות עוד משת"פים של ממשלה העוכרת את ישראל - זה מספיק כדי שלא להתייאש מן הפורענות.
