מה נעשה עם התקשורת? מתי תחשוב ברצינות? מתי תתחיל לבדוק ידיעות? מתי תפסיק התלהמות? חוצה קוים אדומים וצהובים וירוקים.
אני קורא כל יום פחות ופחות, אני רואה טלוויזיה פחות ופחות. מה רוצה התקשורת שאפסיק לגמרי? יכול להיות וגם זה יגיע. מה אני אידיוט? לקרוא שטויות? להתרגז? להבין שיש גם אינטרסים בשידור? אני צריך לראות את הרצינות התהומית המטופשת, המטומטמת, המרושעת או המרושלת?
על מה יצא קצפי היום, שכך אני כותב? על תוכן שידור בערוץ 2 על פליטי סודן. רחמנות - ודאי. אבל שהשדרנית תאמר "איך אנו מתעללים בהם".זה כבר שבר את גבי. על מה אנו אשמים? האם העיתונאים באמת רוצים שנקלוט רבבות פליטים? נאפשר רבבות- יבואו אלפי רבבות. איזו מדינה נורמלית תנהג כפי שהם רוצים לנהוג? שוויץ, ארה"ב, קנדה, צרפת, אנגליה, אוסטרליה?
אז מזכירים, כך היה גם בשואה. אז מה רוצים, אחרי ששילמנו מחיר אלפי קורבנות, שנציף את המדינה בפליטים לא יהודים? גם אני זוכר את השואה, וגם אני איש מוסר, אבל בהיגיון, בתבונה. קולטים סמלית כמה מאות ו"משגעים" מדינות אחרות, ובכללן ארצות ערביות, לקלוט במרחביהן ובתחומן את אוכלוסיית הפליטים. ללחוץ באו"ם ובבירות המעצמות להתערב לסיום סכסוך הדמים וכד'. אבל להאשים את הממשלה ואת העם בחוסר רגישות ומוסריות, זה כבר גובל בטירוף. זה לא הטירוף היחידי.
זה סיפור שמתחיל אחרי סיפור קצב בעיתוני סוף השבוע. כאילו שזה היה משחק ובידור. האבסורד הכי גדול הוא שכשנושאים כאלה נידונים בבית המשפט, הדבר נעשה בדלתיים סגורות, וכאן הכל בדלתיים פתוחות, בפני כל העולם. אין סוב יודיצה, אין חוק, אין כלום, יש הפקרות והכל מותר, עד לרמות הנמוכות ביותר. לא צריך בית משפט מקצועי, שיעריך, שישפוט ושיפסוק, יש תקשורת, תחי. אז יאמרו זה הרייטינג, כאילו שזה מכשיר כשלעצמו את הפרסום.
אלה הן רק דוגמאות לטיפשות ולחוסר רצינות. אני חושש שכפי שממשלה מייצגת את העם, כך התקשורת היא ראי שלנו. זה העם, זו הממשלה, זו התקשורת. כפרט איני יכול אלא להפסיק לשמוע אותה, או לראות אותה, או לקרוא אותה. חלק מידידי כבר נוהג כך, הפסיקו לקרוא עיתונים ולראות טלוויזיה. אפשר לחיות עם זה. לאן זה יוביל איני יודע, אין לזה מודל בהיסטוריה. אחרי הכל יש גם דברים טובים בארץ הזאת. מצחיק שאני כותב, אולי גם זה יפסק.