איגוד העיתונאים הבינלאומי (IFJ) פרסם ב-6 ביולי 2007 הודעה רשמית בה הוא מאשים את צה"ל בירי מכוון לעבר עיתונאי פלשתיני, שנפצע בלחימה בין חיילי צה"ל לבין "חמושים" ברצועת עזה. "זו דוגמה מרושעת וברוטאלית לפגיעה מכוונת בעיתונאי. הרשויות הישראליות חייבות לחקור אירוע זה והעמיד לדין את האחראים", אמר איידן ווייט, מזכ"ל איגוד העיתונאים הבינלאומי.
האירוע מתואר במילים הבאות: "כוחות ישראלים ונגמ"שים נכנסו למרכז רצועת עזה, כשהם הורגים 10 חמושים פלשתינים, תשעה מהם נמנים על הארגון האיסלאמי חמאס... תחנת הטלוויזיה אל-ג'זירה שידרה תמונות של צלם, העובד עבור תחנת הטלוויזיה של החמאס אל-אקצה, שוכב על האדמה לאחר שנורה והמצלמה זרוקה לידו. ניתן לראות שהוא נורה בשני כדורים נוספים בעודו שוכב על הקרקע".
איגוד העיתונאים הבינלאומי שלל את ההסברים של נציגי צה"ל שטענו, כי הצלם עימאד ראנם לא נשא תעודת עיתונאי ושהוא מועסק עבור תחנת הטלוויזיה של החמאס וכן טענת גורם צבאי לפיה ישראל אינה מתייחסת לצלם של החמאס כ"עיתונאי". וויט מצוטט בתגובה: "אדם זה נשא מצלמה ולא נשק. הוא לא היווה איום על הכוחות הישראלים. נראה, שישראל סבורה כי אפשר להרוג כל עיתונאי מבלי לשאת באחריות כל עוד היא יכולה להדביק לו את התואר תועמלן".
התמונות ששודרו באל-ג'זירה מחייבות חקירה של צה"ל באשר לנסיבות פציעתו של הצלם, פעיל ארגון הטרור הפלשתיני חמאס. הצלם, כפי שמצטייר לכאורה בתיעוד לא היווה כל איום ולא ברור מדוע נורו שתי נוספות לעברו. דינו של הצלם הוא כדין חייל או אף טרוריסט שנפצע בקרב ואינו מהווה עוד איום צבאי.
הפרשה מעלה שאלה מהותית באשר לתפקיד העיתונאי הטרוריסט. איגוד העיתונאים הבינלאומי מתעלם לחלוטין מהיותו של עימאד ראנם חבר בארגון טרור וכמי שמועסק ע"י אותו ארגון טרור בהכנת סרטים וחומרי הסברה המעודדים את הדור הצעיר של הפלשתינים ליטול חלק פעיל בג'יהאד נגד הכופרים ולראות בפיגועי ההתאבדות כמטרה הנעלה ביותר של חייהם. חומר רב בעניין זה על אופי השידורים תחנת אל-אקצה ועל מחלקת ההסברה של החמאס ניתן למצוא ב-MEMRI וכמובן באתרי החמאס הרשמיים. תנועת החמאס רואה ב"עיתונאים" חלק מהמערך הלוחם, שתפקידו לעורר את הרוח הג'יהאד בחברה הפלשתינית, לפאר את פועלם של לוחמי הג'יהאד שנהרגו כדמויות מופת הראויות לחיקוי ולהכין חומרי הסברה מצולמים ללימוד הלוחמים פרקים בלוחמת ג'יהאד נגד הכופרים, בהכנת מטעני חבלה ובשימוש באמצעי לחימה.
מהודעת איגוד העיתונאים הבינלאומי ניתן ללמוד, כי די להחזיק מצלמה ביד ולעבוד עבור כל ארגון, גם ארגון טרור, כדי לקבל חסינות של עיתונאי. בקיץ 2007 גינה איגוד העיתונאים הבינלאומי את ישראל על הפצצת אנטנות השידור של תחנת "אל מנאר", רשת הטלוויזיה של ארגון החיזבאללה, בטענה ש"המתקפה הישראלית, שמהווה דפוס התנהגות, שמה את כלי התקשורת למטרה ומאיימת על חיי עיתונאים. התקפה זו, שמאשרת שימוש באלימות על-מנת לרמוס כלי תקשורת, היא הפרה של החוק הבינלאומי". מזכ"ל הארגון, איידן ווייט, ציין, כי "הפצצת 'אל-מנאר' היא המחשה ברורה לכך שישראל מחזיקה במדיניות של שימוש באלימות על-מנת להשתיק כלי תקשורת עמם היא אינה מסכימה".
ע"פ היגיון זה, עשוי איגוד העיתונאים הבינלאומי לטעון, כי אין לראות ב"עיתונאים" של ארגון אל-קאעדה יעדים צבאיים, שהרי גם הם נושאים מצלמה ביד וממלאים את "חובתם העיתונאית" להביא את קריאת אוסאמה בן-לאדן וסגנו איימן זוואהירי לתומכיהם לבצע פיגועי טרור המוניים במערב תוך שימוש בנשק בלתי קונבנציונאלי, או "המסקרים" לדוגמא עריפת ראשים של שבויים אמריקניים בעירק.
