החדשות הלא קלות: הגלישה בבלוג הסוציאל-דמוקרטי של ח"כ שלי יחימוביץ' (עבודה) לא נועדה לרכי לב. הקורא דומה למי שעוסק בספורט גלישה על גלים. לרגע עולים, לרגע יורדים. איבדת את שיווי המשקל והאיזון - מצאת את עצמך טובל במים קרים.
החדשות הטובות יותר: אפשר להוציא את יחימוביץ' מן העיתונות אך קשה להוציא את העיתונאית מיחימוביץ'. היא עדיין לא כותבת כמי שבילתה שנים במשכן הכנסת. לפעמים היא אפילו קוראת לילד בשמו.
למשל: היא מעידה כי לראש המפלגה שלה אהוד ברק, האיש אותו העדיפה "אחרי התלבטויות רבות מאוד" על פני עמי אילון, אין משנה חברתית וכלכלית סדורה. היא העדיפה אותו על פני אילון מפני שלשניהם אין משנה כזאת אך ברק מנוסה יותר. על-פי יחימוביץ' לאחר התבוננות מקרוב בשטח, לפעמים ברק או אילון "מביעים דעה באקראי" בנושאים של חברה וכלכלה אך עיקר סדר יומם הוא ביטחוני מדיני.
מפלגת העבודה, היא מגלה בבלוג האישי מאוד, "הרבה יותר סוציאל דמוקרטית מנבחריה". ממשיכים לגלוש ומוצאים כי דברים שרואים ממשכן הכנסת לא רואים מאולפן "הכל דיבורים" של רשת ב'. כך, יחימוביץ מגלה לעצמה ולנו כי התקשורת מחפשת כותרות ומביאה מן המשכן בעיקר סיפורים "סקסיים" שאינם משקפים נאמנה את עבודתה הכנסת בוועדותיה.
והיא מסבירה ומפרטת וכל זאת מניסיונה האישי שלה: איך ישבה בדיון חשוב בוועדת הכספים, מנהלת קרב בלימה נגד קיצוץ קיצבאות לנכים וחד-הוריות ונפגעי גזזת. ואיך ביצעה גיחה קלה למליאה כדי למחות שם על קבלת פרס על מפעל חיים לשמואל קראוס חרף היותו גבר אלים ומכה. ואיך כל מה שעלה בתקשורת מן המאמץ הכפול שלה באותו יום היה דוקא האייטם הנשכני נגד קראוס, לא הדיון המעמיק בוועדה שחייב אותה לעבודת הכנה יסודית.
מצא חן בעיני: גם שיבחה את עבודתה שלה בוועדה. גם החמיאה למופע המחאה שלה במליאה. גם מתחה ביקורת על התקשורת הנתפשת בעיקר לסיקור הסנסציוני בכנסת. "טריפל-טייק" שרק עיתונאית לשעבר יכולה לבצע.
היא מצליחה להישמע מופתעת מכך שהתקשורת נתפשת בעיקר ל"צבע" ולא למהות. אני מהמר עם אחוז סיכון מזערי בלבד כי יחימוביץ' ידעה היטב ברגעים בהם חצתה את המסדרון שבין קומת הוועדות לבין המליאה - מה בדיוק תהיה הכותרת שהיא תצליח להפיק מיום עבודה פרלמנטרי ומאיזה צד של כל דיבורי היום היא תבוא.
אבל בסך-הכל, גישת הבלוג של יחימוביץ' נכונה ומרעננת: במקום להסתפק בציון בלתי מספיק לתקשורת - שאכן מזניחה חלק חשוב ומהותי מעבודת חברי הכנסת בוועדות - היא מדווחת על עלילותיה בעצמה ועם הדגשים שלה. יגלוש מי שיגלוש, יקרא מי שיקרא - היא שולחת את המסר שלה על פני הרשת.
מיכאל איתן היה חלוץ הפרלמנטרים שהקימו אתר פעיל ברשת וניסו לייצר כלי תקשורת ישיר עם בוחריהם. בנימין נתניהו מנהל בלוג שופע מולטי מדיה עם וידיאו קליפים מנאומיו בארץ ובעולם. אך הבלוג של שלי יחימוביץ' מעיד על מוצאה המקצועי: יש בו קצב.
יש אפילו "טוק-בקים" וכולם (עוד הפתעה מהממת) רק שופעי מחמאות. "שלי את עושה עבודה מצויינת בכנסת", כתב לה שם אחד, יואב. מי אמר שאין תקשורת חיובית.
