ביום 12.07.2007 נשאת דברים בפני בוגרי הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. בדבריך, בין היתר, עמדת על חשיבות קיום דו שיח בין מערכת המשפט וגורמים אחרים ביחס לרפורמות הנדרשות במערכת המשפט .אני מבקש, למען הדיוק ומפאת חשיבות הדברים לצטט קטע מדברייך במלואו:
"מי שמבקש לטפח ולשפר מערכת משפט באמצעות רפורמות חוקתיות הנוגעות לסמכויות של בית המשפט העליון, לכהונת נשיא בית המשפט העליון, לשיטת בחירת השופטים המעוגנים בחוק יסוד, צריך לקיים דיאלוג, צריך לקיים סיעור מוחות, להחליף רעיונות ולקיים דיונים ומחקרים מעמיקים כיאה לכובד הנושא ורצינותו. יש חשיבות עצומה לכך שדיון ציבורי בכל הקשור לבית המשפט יהיה דיון אמיתי שיתקיים תוך אחריות ומחויבות לשמירה על שיטת המשטר הדמוקרטי ועל המערכת המשפטית המפוארת שנבנתה כאן משך קרוב ל-60 שנות מדינה. מערכת עצמאית מבחינה מקצועית, א-פוליטית, נטועה בערכי הדמוקרטיה ומחייבת לערכי היסוד שלה. חילוקי דעות הם לגיטימיים, מתן ביטוי להשקפות שונות ראוי הוא. ניתן ורצוי גם לבחון אם יש מקום להנהיג שינויים ורפורמות. אלא שכיום אין מתנהל שיח לגיטימי רציני ומעמיק הבוחן מהם השינויים הרצויים לייעול המערכת ולשיפור דרכי עבודתה." בחרתי לצטט אותו קטע מדברייך [כפי שפורסמו] לפי שבמישור העקרוני, לא ניתן לחלוק על הנאמר בו, זאת בניגוד לחלקים אחרים מנאומך הנזכר, השנויים יותר במחלוקת. ניתן להסכים כי בכל הסוגיות שהזכרת ואף באחרות נדרש דיון אמיתי, נוקב וגלוי קודם לכל פעולה ממשית. הייתי שמח לו דיון כזה היה אכן מתקיים ולו הייתי יכול להאמין כי כל משתתפי הדיון היו מקיימים אותו תוך נכונות הדדית ללמוד, לשכנע ולהשתכנע.
למרבה הצער ניסיון העבר לא שיכנע, עד היום, כי מערכת המשפט אכן נכונה לקיים דיון פתוח גלוי ואמיתי. נראה שהניסיון מלמד כי מערכת המשפט וכוונתי בראש ובראשונה לראשיה בעבר, מתייצבת לדיון עם עמדות ברורות ומגובשות והיא מנסה להכתיב עמדות אלו באופן פסקני ומתוך גילוי קוצר רוח כלפי מי שחולק על הרפורמות המוצעות על ידה, תכליתן ויעילותן.
קשה להשתכנע שבמערכת המשפט התקיים דיון אמיתי על הרפורמות שהוצעו בעבר, או אלו המתוכננות לעתיד. מהי באמת עמדת כלל השופטים ביחס להמלצות ועדת אור? מהי עמדתם ביחס לשאלת העצמאות המנהלית המוצעת של מערכת בתי המשפט? מתי נערך סיעור מוחות במערכת בתי המשפט ובקרב השופטים ביחס להמלצות? האם גובשו מסמכים מחייבים? אם כן היכן ניתן לעיין בהם?
כיום מככבת בכותרות רפורמה חדשה-נושנה ורפורמה זו קוראת להקמת ערכאה רביעית לערעורים, כזו שתשחרר את בית המשפט העליון מהעומס הרב ותאפשר לשופטיו להתפנות לדון רק בנושאים בעלי חשיבות עקרונית. מבשריה של רפורמה זו טרם טרחו לגלות לנו מהם הנושאים בהם תטפל ערכאת הערעור החדשה וכמה עניינים ונושאים יישארו לטיפולה של הערכאה העליונה? האם פסק דין שיתקבל בערכאה לערעורים יהווה הלכה מחייבת או מנחה בלבד? האם ערעורים לבית המשפט העליון יהיו ברשות בלבד? האם תוחמר עוד יותר מדיניות היד הקפוצה במתן רשות לערער לבית המשפט העליון?
עיקר החשד ביחס לרפורמות שבהן תמכו נשיאי בית המשפט העליון בעבר נובע מהעובדה שהן התמקדו במשאלותיו ובצרכיו של בית המשפט העליון ובהם בלבד. עוד לפני כ-20 שנה הטיף הנשיא הקודם אהרן ברק לכך שבית המשפט העליון יהווה ערכאה המכריעה בנושאים בהם היא בוחרת להכריע וכל פנייה אליה תהיה ברשות בלבד וסביר כי גישתו זו זכתה לתמיכה בבית המשפט העליון, אם כי לא ידוע לי אפילו על דיון שהתקיים בנושא בין שופטי המוסד.
איש לא התפלא כי ועדה נכבדה בראשות השופט אור המליצה המלצות בכיוון זה. המלצות ועדת אור לא "הושלכו לפח" אלא זכו להתנגדות עניינית עזה מטעמים רבים ומכיוונים מגוונים. לאחר שהמלצות הוועדה לא התקבלו ברובן, עקב התנגדות גוברת, הוצאה מהארון שוב ההצעה לערכאה נוספת לערעורים, שאף מטרתה לנתק את בית המשפט העליון מההווי היום יומי במערכת המשפט ולהציבו על כן רם נישא ונבדל ממנה. המטרה נותרה אחת, האמצעים להשגתה משתנים, ואמצעים אלו מכונים משום מה "רפורמות".
גבירתי הנשיאה, מטעמים רבים ומגוונים ניתן לסבור שהצעות לרפורמה שתכליתן להפוך את בית המשפט העליון לערכאה שהפנייה אליה תהיה ברשות בלבד הן הצעות רעות ומכשילות. הן רעות למערכת המשפט הנזקקת להדרכה רציפה ויומיומית של בית המשפט העליון והן רעות מבחינה חברתית, שכן כבר כיום מי שיכולים להגיע ולהישמע בבית המשפט העליון, בתחום האזרחי, הם בעלי הממון בלבד בעוד שהאזרח הפשוט נרתע מלפנות עקב עלויות האגרות, הערובה להוצאת ערעור ואימת ההוצאות, מה גם שעלויות ההתדיינות בערכאות הקודמות אף הן, במקרים רבים מאוד, מעל לאמצעיו הכספיים של האזרח הממוצע.
אם תקום ערכאה נוספת לערעורים היא תביא לכך שפניות לבית המשפט העליון שיהיו בנושאים עקרוניים בלבד, יתבצעו באופן מעשי על-ידי הגופים הכלכליים החזקים, בשל העלויות העצומות ובשל הצורך להבטיח הכרעות עקרוניות נוחות לאותם גופים. כך יובטח שפסיקת בתי המשפט תהיה נוטה לכיוון השכבות החזקות בלבד. קשה להעלות על הדעת דבר שיפגע ביוקרתה של מערכת המשפט מאשר ההכרה שבית המשפט העליון הוא בית משפט לעשירים בלבד.
ניסיון העבר מלמד כי כאשר נדרשת רשות בית המשפט לפנייה אליו, או שמתאפשר לו לדחות פניות ללא דיון ממשי, נטייתם היסודית של השופטים היא לכיוון של יצירת מחסומים ממשיים ל"זכות הגישה לערכאות". כאשר מתקיימים חסמים כאלו לא ירחק היום ויטען כי הרשות לפנות לבית המשפט העליון ניתנת על בסיס שאינו שוויוני.
אם יינתן לבית המשפט העליון המעמד אליו הוא שואף, מעמד של בית משפט הקובע הלכות יסוד בלבד הדן בנושאים בעלי חשיבות לאומית כללית, תתחזק לאין שיעור הביקורת הנוקבת על האקטיביזם השיפוטי ועל שאיפת הרשות השופטת לבסס את עצמה כרשות העליונה במדינה, שאיפה שאינה מתיישבת עם העקרונות הדמוקרטיים הבסיסיים ביותר.
אשר על כן גברתי הנשיאה, לא יחס של זלזול ברפורמות שהוצעו על-ידי בית המשפט העליון ועל-ידי ועדות שונות הוא הבסיס להתנגדות להצעות, אלא הטעם האמיתי נובע מהתנגדות עקרונית למעמדו ולתפקידו של בית המשפט העליון על-פי אותן ההצעות. ההתנגדות היא מהותית ואינה נובעת מזלזול, או התעלמות ואף אין ליחסה לעוינות כלפי מערכת המשפט.
ברור גברתי הנשיאה, שיש מקום לקיים דיון אמיתי במצוקת העומס בבית המשפט העליון. יש מקום להמשיך ולבחון רעיונות על-מנת להביא להקלה ממשית בעומס זה, כמו גם בעומס הבלתי נסבל בערכאות הנמוכות. אם יהיה רצון לקיים דיון פתוח ואמיתי בנושאים אלו מצד מערכת המשפט, ניתן יהיה לפתור בעיות אלו לגופן. תפקידו החשוב של בית המשפט העליון להיות מורה דרך ופוסק הלכות, בסוגיות גדולות כ"קטנות" ויש לאפשר לו למלא תפקיד זה ביעילות.
יש להודות בצער כי קיימת אווירה עכורה כללית בארצנו והיא מאפיינת גם את הדיון בכל הנוגע למערכת המשפט ולמרבה הצער גם את הדיון הציבורי בשאלות אחרות. קיימת השתלחות פוגענית וחסרת רסן בשופטים ומאידך גם חשדנות רבה ונטייה להוקיע את אלו החולקים על דרכה של מערכת המשפט כאויביה וכשוחרי רעתה. אין גישה מופרכת מזו, מערכת המשפט יקרה לכולנו, אך קיימות השקפות שונות ביחס לבעיותיה והדרכים להתגבר עליהן.
אני משוכנע כי פשרות חכמות ויצירתיות הכרחיות ואפשריות [וקיימים רעיונות שיש לבחון ברצינות]. כדי להגיע אליהן אנו חייבים לשנות את דפוסי ההידברות וכדברייך "צריך לקיים דיאלוג, צריך לקיים סיעור מוחות, להחליף רעיונות ולקיים דיונים ומחקרים מעמיקים כיאה לכובד הנושא ורצינותו".