חוק העונשין אוסר על הדחת עדים. מי שמשפיע או מנסה להשפיע על עד לחזור בו מעדותו עובר עבירה פלילית. אולם אם הוא מוכיח שעשה את המעשה כדי לגלות את האמת - יזוכה מאשמה (ס' 248).
סעיף נוסף בחוק אוסר על הטרדת עד. מי שמטריד עד בקשר לעדות שמסר, עובר גם כן על החוק .אך ההגנה שיש בחוק לגבי הדחת עד לא קיימת לגבי הטרדת עד (ס' 249).
במילים אחרות לא יזוכה אדם שהטריד עד גם אם יוכיח שעשה את המעשה כדי לגלות את האמת.
מצב זה מעודד את התביעה להגיש כתב אישום נגד חשודים בעילה של הטרדת עדים ולא הדחת עדים כדי למנוע מהם הגנה.
נראה שאין פסיקה שמבהירה את ההבדל בין שתי העבירות. במאמר שהתפרסם באתר, מביא עו"ד דר את דברי כב' השופטת ברלינר ולפיה חזקה על התביעה שתנהג ביושר ולא תעמיד לדין באופן שימנע מהנאשם הגנה. משתמע מדבריה שסעיף הטרדת עדים כולל גם הדחת עדים.
לדעתי יש לפרש את החוק אחרת. את החוק יש לפרש בהיגיון. "ההיגיון הוא נשמתו של הדין" (פתגם לטיני).
לא הגיוני שעבירה של הטרדת עד כוללת בתוכה גם עבירה של הדחת עד. פירוש כזה מרוקן את סעיף הדחת עדים מכל תוכן, ולא כך יש לפרש חוק.
הפסיקה קבעה שהטרדת עד פירושה "לבלבל לעד את המוח". הטרדה כזאת יכולה לבוא לידי ביטוי באופנים שונים, אך אין לייחס לאדם, שמשפיע על עד לחזור בו מעדותו, עבירה של הטרדה.
ובהתייחס לארועי היום - המעקב אחר המתלוננת נגד רמון והניסיונות לדלות ממנה ראיות שהעידה עדות שקר מתאימות לעבירה של הדחת עד ועומדת לחשודים הגנה שניסו לגלות את האמת. הרבה משרדי חקירות מגוייסים למטרה זאת ואין לייחס לחוקרים עבירה פלילית בגלל שהם מבצעים את מלאכתם.
