מקום העבודה של אולמרט

תחושת התבוסה נובעת מהתנהלות העורף

דוח מבקר המדינה על תפקוד העורף במלחמת לבנון השניה שפורסם השבוע, משקף את מה שהעם חווה וראה בשטח: החל ממצב המקלטים, אי מוכנות בתי החולים, תפקוד לקוי של רשויות הרווחה וכלה בהתנהלות כושלת של פיקוד העורף וצה"ל. הדוח מחזק תחושה שהשתרשה בכולנו במידה זו או אחרת, שהתבוסה במלחמה נובעת מהתנהלות האחראים על העורף יותר משהיא נובעת מהעימות עם החיזבאללה. העורף הוא אנחנו, העם, והוא הופקר על-ידי אנשים בעלי מסוגלות ירודה, שיותר משהם מעוניינים בהגנה עליו הם מעוניינים בטובת עצמם. הסטת השיח הציבורי מהדוח הנורא הזה לעבר יחסי אולמרט-לינדנשטראוס היא פשע היסטורי מפני שישראל היום, אולי יותר מאי פעם, נתונה תחת איום קיומי ממשי והרגע שבו כל המדינה עלולה להפוך לעורף הולך ומתקרב ולכן כשל בהגנה על העורף הוא קודם כל כשל בהגנה על המדינה, אלא שאת המופקדים על העורף זה מעניין פחות מהקריירה האישית שלהם.

להגן על מקום העבודה

השתלחותו של אולמרט במבקר המדינה מקורה בתפישתו שהמשימה הכי חשובה שלו כראש ממשלה היא להגן על עצמו כעובד. תפישה זו באה לידי ביטוי נלעג בנאום "מקום העבודה שלי" מלפני כארבעה חודשים, שבו הוא הצהיר [בניגוד לחלוץ] שאינו מתכוון לוותר על מקום העבודה שלו. "אני עובד אצלכם ואני מתכונן לעבוד אצלכם עוד זמן רב" אמר באותו נאום. ככל עובד מצוי הוא יוצא נגד מי שעלולים להביא לפיטוריו, מערער על הדוחות שמוכיחים שהוא עובד כושל, ומנסה ליצור חזית משותפת עם עוד מועמדים לפיטורין, כמו אלוף פיקוד העורף ג'רי גרשון. כעובד המאויים בפיטורין, אולמרט מתנהג כאילו הכל כשר בבואו להגן על מקום עבודתו. הוא הפך את משרד ראש הממשלה למשרד יחסי ציבור ענקי שמשימתו היא לשכנע את המעסיק, אזרחי ישראל, לא לפטר אותו, ואילו את ממשלת ישראל הוא הפך לוועד עובדים, שמשימתו היא לקעקע את אמינות הדוחות המקצועיים החושפים את כשליו כעובד, ולפגוע בסמכותם של מי שעלולים להביא לפיטוריו.

לערער את המערכת המשפטית

למרות כל זאת, אולמרט לא הצליח וכנראה גם לא יצליח, להפוך את מלחמת לבנון השנייה לסיפור של הצלחה. הוא לא הצליח לנער מעצמו את אות הקין של השחיתות האישית שדבק בו עם פרשיות הנדל"ן, בנק לאומי ומרכז ההשקעות. הוא הצליח רק בדבר אחד, בהסתת השיח העיתונאי מהעיסוק בתכנים של דוחות מבקר המדינה אל העיסוק במערכת היחסים בינו לבין המבקר. העם, שאולמרט טוען שהוא עובד אצלו, מאמין למבקר ולא לאולמרט, אבל עיתונאים מסוימים שאולמרט מטפח, נותנים ביטוי נרחב ליריבות האישית בין השניים. וכך בעזרת מערכת יחצנות משומנת הוא מטה את השיח העיתונאי מהממצאים הניתנים לבדיקה אובייקטיבית לעבר רגשות ויצרים שבינו לבין המבקר. בתחכום של מועמד לפיטורין, חיזק אולמרט את ועד העובדים שלו בשר משפטים חסר עכבות החותר תחת המערכת המשפטית שעשויה להביא לפיטוריו. כמו כן צירף לוועד עבריין מין מורשע, באמצעותו שלח לשון מתגרה ומזלזלת כלפי מערכת זו. מכה נוספת קיבלה המערכת המשפטית עם פרשת קצב, שהביאה בסופו של דבר לערעור מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה. וכך, מול התערערות המערכת העלולה להביא לפיטוריו, הולך אולמרט ומתחזק למרות מאיסת העם בו.

הבעייה האמיתית היא ביזור האחריות

דוח העורף של המבקר חושף בעיה מבנית בהגנה על העורף והיא ביזור האחריות לשעת חירום בין גופים שונים, שאין ביניהם תיאום. למשל, האחריות על המיקלוט מבוזרת לרשויות מקומיות, שכבר בעבר הוכיחו כי הן לא מסוגלות להתמודד עם המשימה בכוחות עצמן. האחריות למיגון בתי החולים ולציודם לשעת חירום, מבוזרת אף היא ובתי החולים אינם מסוגלים להתמודד אתה במסגרת משאביהם הקיימים. האחריות לשירותים השונים, משירותי הרווחה עד שירותי הדואר מוטלת על השירותים עצמם, ואין מי שיכפה עליהם היערכות לשעת חירום. מה שעולה מדוח העורף הוא שצריך רשות אחת מרכזית, בעלת מסוגלות עליונה, לא מבוזרת, עם משאבים לא מוגבלים כמעט, שתדאג לכל ההבטים של הערכות העורף לשעת חירום. מעין מטכ"ל של עורף שאפשר יהיה לסמוך עליו. לכולנו כאב לראות את קריסת האמונה ביכולת המדינה להגן על אזרחיה, במלחמת לבנון השניה. שנה עברה מאז וכאילו דבר לא קרה, אולמרט במקום לדאוג לעורף, שהוא העם, דואג למקום העבודה שלו במשרד ראש הממשלה ותוקף את מבקריו, תגובה שמבטיחה כי בשעת המבחן הבאה, המדינה שוב לא תהיה מסוגלת להגן על אזרחיה.