רא"ל גבי אשכנזי נכנס ללשכת הרמטכ"ל עמוס כתפיים. הפלשתינים נושפים בעורפו, אסד משמיע קולות מלחמה, ואירן ממשיכה לאיים בגרעין. אכן, האיומים הביטחוניים ניצבים עתה בראש סדר העדיפויות הלאומי, אך יחד עם זאת, אל לנו להתעלם ממשימות המטֶה הרבות הממתינות לרמטכ"ל הנכנס.
הדיון על צבא ההגנה לישראל כ"צבא העם", הוא עתיק כימי המדינה. דוד בן-גוריון ראה אז לנגד עיניו את הצורך במיצוי פוטנציאל כוח האדם הלאומי, וזאת במטרה לצמצם את הפערים הדמוגרפיים בין ישראל ושכנותיה הערביות. לשיטתו, היתה בכוחו של צה"ל היכולת לספק ביטחון, אך בד-בבד, גם לבסס מערכת אינטגרציה לליכוד שכבות העם, ולסייע למערך הקליטה.
אחרי שישים שנה, נראה שעודנה נשמעת קריאת הספק. האם בהתבסס על כל אלה, צריך צה"ל להפוך פניו, ולהיות לצבא מקצועי? או שמא עליו להמשיך ולשקף את מודל צבא העם האגדי? כקיומם של ימין ושמאל, תמיד יהיו תומכים ומתנגדים, אך אין כמו קול אובייקטיבי, פנים-מערכתי, כדי לסייע בידינו להבין טוב יותר את המציאות.
ביקורת פנימית על מקצועיות החיילים דוח ביטחוני שנחתם באחרונה, מהווה זרקור מאיר עיניים על האיכות המקצועית של חיילי צה"ל ושוטרי ישראל בשירות חובה. אתר החדשות של "וואלה" פרסם לאחרונה ממצאי דוח חריף במיוחד, אשר נכתב על-ידי יצחק שגב, מבקר המשרד לביטחון פנים של פרויקט שח"ם, שרות חובה במשטרת ישראל.
"שוטרי החובה, המהווים כמחצית משוטרי הסיור הפועלים מטעם המשטרה, מתקשים לעמוד בתנאי לחץ, מה שמוביל למצב אבסורדי בו נאלצים השוטרים הבוגרים לטפל בצעירים - ולא באירוע שהוזעקו לטפל בו", נקבע בדוח. המסקנה המרכזית של מחבריו, קובעת כי "רוב המתגייסים שצה"ל מפנה לשירות במשטרה אינם מתאימים לתפקיד, ומחלישים את המשטרה".
המבקר, שבחן את אופי התנהלותם של שוטרי החובה, קבע כי שוטרי שח"ם מפעילים פעמים רבות שיקול דעת שגוי, "הנובע מגילם הצעיר, חוסר בגרות נפשית וחוסר ניסיון". בשל כך, הדגיש שגב, "נפגעים באופן חמור השירות לאזרח, כושר ההרתעה של המשטרה, תדמיתה ואמון הציבור בה".
הדוח מוסיף וקובע כי
"איכות החיילים הנשלחים לשירות משטרתי דומה ותואמת את איכות החיילים המבצעים תפקידים דומים בצבא". והנה, מבלי שאמר דבר, אמר המבקר את הכל. מסקנותיו ביחס לשוטרי שח"ם אינה שונה ממסקנות מקבילות באשר לחיילי צה"ל. על כך לא יעיד שגב עצמו, כי אם דווקא דובר צה"ל אשר כתב בתגובה כי
"איכות החיילים הנשלחים לשירות משטרתי דומה ותואמת את איכות החיילים המבצעים תפקידים דומים בצבא". הנה כי כן, צה"ל עצמו טוען כי חייליו אינם מקצועיים דיים. בעוד הוא קורא את מסקנות הדוח, מבין את הטענות הקשות, לומד את קולות הביקורת נגד מקצועיות השוטרים המתגייסים בשירות חובה, קובע צבא ההגנה לישראל כי אין כל הבדל בין אלה לאלה. החייל המתגייס לצה"ל הוא, אכן, אותו החייל המופנה למשטרה.
למבקר היו בסוף הדברים שתי המלצות עיקריות. הראשונה: "לפעול בכל האמצעים" כדי להגדיל את תקציב המשטרה ולאפשר לה לגייס שוטרים בוגרים, המתאימים לתפקידים. דגש הדברים הינו על "מועמדים המתאימים לתפקיד". בנוסף לאלה, ממליץ שגב כי משטרת ישראל תוכל למיין בעצמה את המועמדים לשח"ם.
גיוס חובה או מיון רשות? הדוח הביטחוני האחרון, מהווה אפוא שינוי כיוון היסטורי בדרך החשיבה הצבאית. בפעם הראשונה, קובע דוח פנימי בגלוי, כי ישנן מחלקות בהן חיילי צה"ל אינם יכולים לתפקד כראוי. נראה כי היגיון רב בדברים. אין זה מפליא שעלולות לצוץ בעיות כאשר מגייסים צעירים בני שמונה-עשרה ומקנים להם אישורי כניסה למתחמים סודיים - דבר שלא יעלה על הדעת במסגרת תפקוד השב"כ או המוסד - או כאשר נותנים לחלקם לעסוק בעבודות מטה כשהם חסרי ניסיון, וכאשר מסגרת המיונים לקורסי קצינים קפדנית הרבה פחות מבעבר.
בשיחה שקיימנו עם כמה קצינים בכירים בצה"ל, קיווינו ללמוד, ולו מעט, על נקודת מבטם באשר למקצועיות חייליהם. כמובן, לא כולם מסכימים עם המסקנה כי צבא העם אינו עוד אפקטיבי. אך יחד עם זאת, מעניין לשמוע על ניסיונם האישי. "הרבה פעמים אני מוצא עצמי מתעסק בבעיות בריאות, ת"ש, עם חיילים שלא מגיעים לשמירות, עם בעיות התנהגות חמורות - וזאת במקום לעשות עבודה מהותית", אמר אחד מהם.
"אנחנו מתעסקים יותר בגננות וברדיפה אחר חיילים מאשר בייעוד הצבאי שלנו", הוא הלין.
לצד הדברים הללו, יש אומנם לומר דברים בבירור: חיילי צה"ל הם הדור הצעיר הטוב ביותר. הם מקריבים עצמם, נותנים מגופם, נפשם, כוחם. הבעיה אינה טמונה בהם. כלל וכלל לא. בזאת, אני מקבל את כל סיסמאות הציונות המוכרות. אלא שרמתם המקצועית של החיילים אולי אינה טובה מספיק.כך לדוגמה, קבעו דוחות ביקורת רבים, כולל של צה"ל עצמו, כי חיילים בני 18, העומדים במחסומים, אינם מבצעים תפקידם כראוי "בשל גילם הצעיר וחוסר הכשרתם". במסגרת זו, צוין כי רבים מהם אינם יודעים כיצד להתנהג אל מול האוכלוסיה המבוגרת. זו כמובן, אך דוגמה נוספת. האם במסגרת גיוס החובה אנו משלמים מחיר של מקצוענות?
על כך אין תשובה ברורה, ולא אנחנו כאן כדי לקבוע. ואולם, מה שברור הוא, שצה"ל אינו יכול עוד להתחמק מהתמודדות ישירה, עיקשת, מול האתגר הפנימי שלו. אחרי הכל, את מסקנות הדוח החריף כתבו אנשי ביטחון, חברי מערכת.
לא הראשונים להציע כבר לפני ארבע שנים קבעה ועדה פנימית בצה"ל כי יש לשנות באופן דרמטי את מדיניות הגיוס ותנאי השירות של החיילים הסדירים. הוועדה שמונתה אז על-ידי ראש אכ"א, אלוף גיל רגב, ובראשה עמד ראש אכ"א לשעבר, האלוף (מיל.) גדעון שפר, קבעה כי חלק מבני ה-18 לא יגוייסו לצה"ל ויישלחו לשירות אזרחי. מנגד, הוצע: שכר חיילים בשירות חובה יועלה באופן חד. "הצבא יגייס רק את מי שהוא באמת זקוק לו כדי לא לשלם משכורות מיותרות", אמרו אז בכירים. "ההמלצה", אומר קצין בכיר בצה"ל, "היא אמיצה, נכונה ותביא להתייעלות, אבל גם תעורר בוודאי מחלוקות רבות".
אחד מחברי הוועדה צוטט אז באומרו כי "הצבא עשה תפקיד חשוב מאוד בשנות ה-50: קליטת העלייה היתה קריטית לקיום המדינה ולאינטגרציה עם העולים החדשים. מאז עברו 50 שנה, והנושא כבר אינו רלוונטי. היום צה"ל צריך להיות רק צבא שמגן על המדינה. עבור כל שאר התפקידים יש משרדי ממשלה, כמו חינוך ורווחה. זה איננו תפקידו של צה"ל".
מאז ועד היום חלפו ועברו ארבע שנים. נראה כי דווקא עכשיו, עת שינויים ומהפכות פנימיות בצה"ל, עת ניתוח לקחי מלחמה וגיבוש אסטרטגיה רחבה לעתיד, מוטלת על הרמטכ"ל, גבי אשכנזי, החובה לעסוק בנושאים שבמוקד היחסים העדינים שבין חברה וצבא. עליו לבדוק, לבחון, לגבש דעה, להסיק מסקנות.
האם נאמר בלב שלם כי המצב הנוכחי משביע רצון?