יולי תמיר תומכת בטרנספר

קשה לדעת את מי שונא השמאל הישראלי יותר, את המתנחלים או את הערבים, אבל ללא שום ספק שאת השנאה הוא מלבה אצל הערבים, שוב ושוב. הנה שרת החינוך ממנהיגות השמאל הישראלי, אשר מכניסה לספרי הלימוד את הקו הירוק, ולספרי הלימוד הערביים את הנכבה. נכבה, כידוע היא שואה, אסון נורא ובלתי יכופר, אלא בדם האשם, דהיינו היהודים בכלל ומדינת ישראל בפרט. שרת החינוך דורשת כי את האמת על הנכבה יש לספר, מן הצד הערבי, שכן הסיפור כבר קיים בתודעה הערבית ואין טעם למחוק אותו. כדי לראות מה התוצאה הצפויה מהכללת הנכבה בספרי הלימוד נפנה לספרים של הרשות הפלשתינית. שם הנכבה היא נכס צאן הברזל של החינוך, ולכן של השנאה, ולכן של השוהדה. משם טכסי ההשבעה למות-קדושים בהרג היהודים, וזוועות האוטובוסים המתפוצצים ברחבי ישראל. בהיקש ישיר, שרת החינוך של היהודים מעוניינת ללבות את השנאה הערבית ליהודים עד לקיצוניותה הצפויה: הצטרפות מסיבית של ערביי ישראל לרצח העם היהודי כמקובל בפלשתין. האם יש בכוונתה של שרת החינוך להכניס את הנכבה היהודית, זו של גירוש 850 אלף יהודים מארצות ערב, והפיכתם לפליטים עלובי נפש? האם תספר על קליטתם הקשה בישראל מוכת המלחמות? כמובן שלא. גורלם של יהודים להיות פליטים נרדפים, וגירוש גוש קטיף יוכיח. לפני שבוע שוחררו מן המאסר בישראל מאתיים וחמישים רוצחים כושלים, אלו שניסו לרצוח יהודים אך נכשלו בשל סיבה טכנית זו או אחרת. לפי משנתו של השמאל הישראלי זה מהלך בונה אמון, שיאפשר לאבו מאזן (הדוקטור להכחשת השואה) לשלוט טוב יותר בארץ ישראל. חדשות לי לשמאל: אין כמו שחרור רוצחים כדי ללבות את השנאה. הרוצחים זכו להזדמנות נוספת לממש את חלום השוהדה, ועוד למדו כי היהודים הם עם רך ורחום המתייחס לאויביו טוב יותר מאשר לחלוציו, רוצה לומר, הם כצאן לטבח. מאתיים וחמישים רוצחים מיומנים, שעברו הכשרה רעיונית כפולה ומכופלת בכלא הישראלי שולחו עכשיו בשדות פלשת, ואת ההרג והחורבן שהם יזרעו אנו נקצור עוד שנים ארוכות. לפני שנתיים יצאנו מעזה, עד החייל האחרון, עד היהודי האחרון. לפי גרסת השמאל זה מהלך בונה אמון. אם רק נסלק את אחרון היהודים ונסכים על גדר הפרדה, יבוא השלום המיוחל. חדשות לי לשמאל הישראלי. הקמת גדר הפרדה מכל סוג שהוא הוא מהלך מלבה שנאה. אין דבר שמלבה יותר שנאה מאשר הגבלת היכולת לשדוד את היהודי באופן כה בוטה כמו גדר או קיר. לכן הקסאמים חובטים בשדרות ובקיבוצים רודפי השלום, לכן הקטיושות נפלו על חיפה, לכן הפג'רים יפלו על קריית גת ולהבים. מאידך ישנם מהלכים שמשככים שנאה. למשל, ניצחון והכתבת תנאים להפסקת אש. הנה הגולן. כל הצפון בער, עד חדרה, רק גבול סוריה נשאר שקט. ומה רוצה השמאל הישראלי לעשות? למסור את הגולן לסוריה, כדי ללבות את השנאה ואת האש. שכן אם הגולן שייך לסוריה הגדולה, הכנרת והגליל על אחת כמה וכמה. המסקנה ברורה. השמאל הישראלי, כמו בן-גוריון בזמנו, רוצה טרנספר. הוא דורש ללבות את השנאה הערבית עד שתגיע לממדי נכבה, ואז, מחוסר ברירה, יבצע השמאל את הטרנספר בעצמו, כמו שכבר עשה במלחמת הקוממיות. מי שמטיל ספק בכך שיקרא את דברי פרופסור בני מוריס, מראשי ההיסטוריונים החדשים. הטרנספר היה עבודה של השמאל, וטוב שכך, שכן אחרת מדינת ישראל לא היתה שורדת את שנתה הראשונה. יולי תמיר והשמאל כתמיד, את היא זו שתביא את הטרנספר של הערבים חזרה למקומות מושבם בעבר הירדן המזרחי.