מי שהיה אי פעם רופא בכיר בבית חולים יודע כי הסגולה העיקרית בה מתברך רופא בכיר היא "יודע-מה-לעשות". הרופא הבכיר בכוננות או בביקור, במיון או בחדר הניתוח הוא זה שיודע מה לעשות עכשיו, גם אם לעשות משמעותו להתמהמה ולהתייעץ. כולם נושאים אליו את עיניהם, החולים והרופאים הזוטרים, האחיות והמנהלה, והוא, או היא, תמיד יודע מה לעשות. זו תכליתו וזה תפקידו.
גם ממשלה, ובמיוחד ראש הממשלה צריך לדעת מה לעשות, ובהתאם לכך להנחות את כל הדרגים. מותר להתייעץ, מותר להתלבט, אבל בסופו של דבר על ראש הממשלה לדעת-מה-לעשות, ולשדר את בטחונו זה לסובבים אותו, לאזרחי המדינה, וגם לאויבי המדינה.
עם פרוץ מלחמת קיץ תשס"ו עשה ראש הממשלה אולמרט את כל הקולות והתנועות הדרושות כדי לשכנע את העם שהוא, לאחר שלושים שנה של התבוססות במדמנה הפוליטית ומספר רב של תפקידים ציבוריים, אכן יודע-מה-לעשות. 33 ימים מאוחר יותר התברר באופן סופי שאין-לו-מושג-מה-לעשות. לא בתחום הצבאי (כל היעדים שנקב לא הושגו) לא בתחום האזרחי (שערוריית הפקרת יהודי צפון הארץ) לא בתחום הכלכלי (שבו נמשכת מדיניות נתניהו על טייס אוטומטי) ולא בשום תחום.
ישנו רק תחום אחד בו הצטיין, והוא עקירה-ביזוי-הפקרת הישוב היהודי בארץ ישראל, באשר הוא. ראש הממשלה גילה יכולת מופלאה ונחישות מדהימה בהריסת עמונה ומניעת יישוב חומש אך בכל האמור בקרית-שמונה, חיפה, וכרמיה, חיזבאללה וחמאס, אין-לו-מושג-מה-לעשות.
השביתה הצפויה שבה סוגר עופר עיני את מסילות ושמי המדינה היא עוד הוכחה לעובדה שממשלת-לא-יודע-מה-לעשות היא המפקירה את בריאות הלאום. רופא בכיר בבית חולים, לו היה כה חדל-אישים, כה עובד עצות כמו ממשלת ישראל, היה נזרק מכל המדרגות.
ואם זו רמת המנהיגות שעם ישראל השב לארצו מעוניין בה, של עייפות, חידלון, ולא-יודע-מה-לעשות, שיבחר בקדימה-אבודה-שס גם בפעם הבאה.