זכריא זביידי, מפקד גדודי חללי אל-אקצה בג'נין, מרוצה מאוד בתקופה האחרונה. נראה כי זביידי הוא המרוויח הגדול מהצורך לחזק את אבו מאזן בגדה, בעקבות השתלטות חמאס על רצועת עזה. זביידי המוכר לכולנו בזכותה של טלי פחימה, נכלל ברשימת המבוקשים שישראל מפסיקה לבקש, ומאז הוא מתראיין בכל מקום אפשרי.
זביידי התחייב להניח את נשקו וכנראה שבמקום הקלאצ'ניקוב, מעכשיו יש לו ביד מיקרופון. נראה כי הוא נהנה מאוד מגלי האהדה להם הוא זוכה בתקשורת הישראלית, היה אפילו מי שהדביק לו את הכינוי הקולע "סלב טרור". באחד הראיונות, כשנשאל על תוכניותיו לעתיד, הוא אמר שבכוונתו להיכנס לעולם התיאטרון. אומנם תפקידו יהיה הגנה על התיאטרון, אבל זה עדיין סוג של עיסוק באומנות.
כידוע, בזמננו התדמית של כל אדם היא כחומר ביד התקשורת, ברצותה אתה טרוריסט מסוכן וברצותה תהיה לג'נטלמן, הכל במהירות האור. עד אתמול עוד עסקת בניסיון לרצח והופ הנה אתה, חמד של בחור, מתעסק בשואו ביזנס.
העניינים מתרחשים בקצב הריאליטי, בעבר זביידי התראיין לעיתון גרמני והודה כי ארגונו מקבל סיוע מבצעי מחיזבאללה "הם מסייעים לנו בכסף בנשק בהדרכה ובתמיכה... אנו מתאמים איתם את המבצעים שלנו". והיום הוא נראה כל כך עדין, ממש הבן של השכנים.
עד לפני כמה ימים, חיילי צה"ל היו מסתכנים מדי ערב בניסיונות לתפוס אותו, והנה מתברר שהוא כל כך אנושי, הוא בכלל רוצה לעסוק בתיאטרון. אם היו מצליחים לעצור אותו, בדרך לחקירה הוא בטח היה משנן טקסטים להצגה הבאה.
הבעיה היא שהכוכב העולה לא מכיר את כללי המשחק המדויקים, הוא "סלב טרור" חדש, וכנראה שהסוכן האישי לא תידרך אותו מספיק טוב.
בראיון לאילנה דיין בגל"צ, ברח ממנו איש הרוח ולשנייה הוא חזר להיות טרוריסט. בדבריו הוא הבהיר, כי אם ישראל תיכנס לתוך הגדה, אפילו כדי להתמודד עם אנשי החמאס והג'יהאד האיסלאמי, "תהיה בעיה" כהגדרתו. כשזביידי אומר שתהיה בעיה, כדאי להתרחק, את ה"בעיות" שלו כאמור, הוא מתאם עם חיזבאללה. אבל אנחנו, לא ניתן לזה להפריע לנו, חסרים פה ידוענים וההצגה חייבת להימשך.
בדיוק כמו המדיום המבצע אותו, תהליך ההלבנה, מהיר, ישיר ושטחי. בעוד שבועיים כשישב בשינקין ויסתתר מצלמי הפפראצ'י, מי יזכור את החברים הישנים מחיזבאללה.
מתברר שמלבד שינויי אינסטנט, הטכנולוגיה של היום מאפשרת גם לשכתב את ההיסטוריה. עלינו להבין שגם עד עכשיו הוא היה אחד העם, בחור רגיל שהולך כל יום לעבודה. שלומי אלדר שראיין את זביידי בערוץ 10, ניסה לברר איתו איך הוא ירגיש עכשיו כאשר הוא מחזיר את הנשק וחוזר להיות "זכריא זביידי כמו כל אחד".
זכריא הצנוע עונה (כך במקור) "הנשק שלי ועבודתי בגדודי אל-אקצה, לא בגלל שאני אהיה מפורסם. אם הייתי רוצה להיות מפורסם הייתי הולך כמו אלה שהולכים בג'ינס... זאת עבודה יותר קלה ממה שתהיה מבוקש". ברור, עבודה זו עבודה, יש עורך דין, יש רואה-חשבון ויש מבוקש. אנחנו בולעים, וזה נטבע בנו עמוק. תוך חודשיים הוא כבר מגיש תוכנית בוקר בערוץ 2.
בשל הניגודיות הקיצונית שבו, המקרה של זכריא זביידי, יכול ללמד אותנו הרבה על תרבות הסלבריטי הגואה בארצנו. אם יש לך סיפור סינדרלה, ואתה יודע להביא רייטינג - זה כלל לא משנה במה עסקת עד עכשיו. מצידי תגיע מקרית גת או אפילו ממחנה הפליטים בג'נין - בשבילי הכוכב זה אתה.