בספרה של אלונה פקנקל חידשה הסופרת משחק אצבעות מוכר וחביב, ובישלה ממנו דייסה חדשה וטעימה. חרוז פשטני וקצוב, נעשה לסיפור מורכב ורב משתתפים. הסיטואציה המשחקית מורחבת ל"זמן איכות" בו סבתא מחבקת את הילד ומספרת לו סיפור קצר ומשעשע. באמצעות האנשה של האצבעות משחררת הסופרת את הילד, מאחריות ל"מרד" הצפוי. לא הילד מסרב לאכול, לא הילד מבקש מאכלים מסיפורים אחרים אלא האצבעות. והן גם אלה שמרגיזות את סבתא.
בדרך כלל, כשסבתא נעלבת הילד או הילדה "נענשים" ונוצר קונפליקט. כאן מוסב הקונפליקט סביב האוכל - אל האצבעות. ה"עונש" מדגים אפשרות לשינוי נקודת המבט. סבתא נהנית מהאכלת החתולים, ובכך נמנעת מענישה ישירה של האצבעות ה"מפונקות". החתולים אכלו להנאתם והודו לסבתא בנימוס, ויצאו לדרכם שבעים ומרוצים. ב"אורח פלא" ואולי פשוט מתוך רעב... האצבעות חוזרות אל סבתא לבקש דייסה ולבקש סליחה. בדרך... מסייעת הסופרת להכיר יצירות ספרות שמתאימות לגיל הרך ונחשבות ליצירות מופת בתחום ספרות הילדים.
האיורים שאיירה הסופרת עצמה - אלונה פרנקל - מרחיבים ומעשירים את ההנאה בעזרת גירוי ויזואלי צבעוני ומלא הומור. בעוד שבסיפור האצבעות מאופיינות בשמן בלבד, הרי באיור הן מקבלות דמות ייחודית והבעה. הסתכלו באצבעות שמסרבות לאכול לעומת האצבעות שבאות לבקש סליחה.
ועוד מוסיפה המאיירת אלונה פרנקל אזכורים ויזואליים של יצירות הספרות המופיעות בסיפור. שימו לב ל"עימות" בין מיץ הפטל האדמדם והמתוק והמגרֶה ל"סתם דייסה", לסל הממתקים של כיפה אדומה, ולדבש של פו הדוב. בחירת היצירות מקשרת ל"נושא האכילה" ועם זאת פותחת ומזמינה את הילדים להכיר את היצירות או להיזכר בהן.
הסיפור הקצר משתמש באוצר מילים עשיר שללא ספק מעשיר את שפתו של הילד - זוכרים אותו? את נפתלי?... הנה החתולים שבאים "בְּרִיצָה, בְּדִלוּגִים, בִּקְפיצוֹת וּבְזִנּוּקִים"... כמו גם החלוקה של מעט הדייסה שנשארה: "מִזְעָר, קִמְעָה, לִקוּק, טִפָּה...".
הסופרת - מענישה את כל האצבעות כאחת, אבל הסליחה היא אישית, לכל אצבע המנה המגיעה לה... והנה הגיע זמן לחזור למציאות. סבתה נפרדת בנשיקה מהאצבעות (של נפתלי כמובן) ושניהם, הסבתא והנכד נפתלי, הולכים לאכול.... פיצה.
חשוב לציין שהסופרת מעניקה לילדים לגיטימציה לצאת מהשגרה ולבחון את התוצאות של הניסיון. האצבעות (הילדים) אומנם נענשות בקבלן מעט דייסה אך הן זוכות בהפתעה מפצה - הגלידה!
אמהות! סבתות! - יש לכולנו מה ללמוד מסבתה שבשלה דייסה.
