השאלה היא התזמון. הקרב על הלגיטימיות השלטונית הולך ומסלים ברשות הפלשתינית הדו-ראשית שנוצרה לאחר ההפיכה הצבאית של החמאס בחודש יוני 2007. יו"ר הרשות הפלשתינית עוקף את הרוב הפרלמנטארי של החמאס באמצעות ההסתמכות על מוסדות אש"ף (המועצה המרכזית), שהוא מקור הסמכות העליון של הרשות הפלשתינית, הממשלה, הפרלמנט וכל המוסדות שהוקמו בעקבות הסכמי הביניים עם ישראל.
מנגד, תנועת החמאס מנסה לבסס את הלגיטימיות של ממשלת איסמאעיל הנייה, וטוענת כי ממשלה זו היא החוקית, שכן זכתה לאמון הפרלמנט והיא נותרה בבחינת ממשלת מעבר לאחר שאבו מאזן הודיע על פטורי ראש הממשלה. תנועת החמאס זכתה אומנם בשלטון ברצועת עזה, ואולם ניכר כי מבחינה מדינית ופוליטית אין היא מצליחה לקבל את הלגיטימציה שהיא כה מחפשת נואשות. ההכרה הבינלאומית ניתנה למשטרו של אבו מאזן, כספי הסיוע מגיעים לאוצר הפלשתיני ברמאללה ובזירה הפוליטית מצדדים מרבית הארגונים החשובים בתביעת אבו מאזן מהחמאס להחזיר את הגלגל לאחור ולוותר על השלטון.
מנהיג החמאס, ח'אלד משעל, החש בלחץ הגובר על החמאס, גיבש מדיניות חדשה המנסה להתמודד עם האתגרים הקיימים והמתבססת על הנקודות הבאות:
- התנגדות לעריכת בחירות מוקדמות - משעל מאיים לסכל כל ניסיון של אבו מאזן לערוך בחירות באיו"ש מחשש שבחירות תענקנה לגיטימציה לשלטון הפתח, תצגנה אלטרנטיבה לשלטון החמאס ותעמקנה את הפיצול של הרשות הפלשתינית לשתי אוטונומיות גיאוגרפיות נפרדות.
- הימנעות מלשוות דימוי קיצוני לחמאס - משעל ודוברים בכירים בחמאס חוזרים ומדגישים, כי רצועת עזה לא תהפוך לנסיכות איסלאמית המונהגת ע"פ ההלכה האיסלאמית. המהפכה האיסלאמית נעשית הרחק מעיני זרקורי התקשורת ובהדרגה. הכרזה על מדינה איסלאמית בשלב זה עלולה בראיית הנהגת החמאס לפגוע במאמציה לגייס תמיכה בינלאומית ולעורר גל מחאה נגד החמאס בציבור הפלשתיני.
- החייאת "האויב החיצוני המשותף" - תנועת החמאס מנסה ליצור רושם בראיונות לתקשורת ובהדלפות לעיתונות הערבית לפיו ישראל מתכננת פעולה צבאית מקיפה ברצועת עזה. בכך היא מקווה ליצור חזות של מצב חירום שמחייב התגייסות לאומית והנחה בצד של חלוקי הדעות.
- ביסוס השליטה ברצועת עזה - ממשלת החמאס הורתה להקים מנגנון ביטחון חדש לצד הכוח הביצועי שיאפשר לקבע את שליטתה הביטחונית ברצועת עזה ולדכא אפשרות של מרד נגד השלטון.
- תעמולה נגד משטרו של אבו מאזן - מערכת התעמולה המשומנת של החמאס ממשיכה בפרסום מסמכי שלל המציגים את צמרת הפתח, ובכלל זה אבו מאזן, כמושחתים. בכירי החמאס מנסים לערער על מידת הנאמנות של אבו מאזן והפתח לבעיה הפלשתינית ולמעשה מציגים אותם כבוגדים.
משעל ובכירי החמאס חוזרים על המסר לפיו רק בהידברות ניתן ליישב את המשבר עם הפתח. הכוונות של החמאס אינן אמיתיות. הדיאלוג נועד ליצור רושם של מתינות ופרגמאטיות. בפועל, תנועת החמאס מתבצרת בעמדותיה ולפיה היא לא תיסוג מהישגיה בהפיכה הצבאית. הסכמה של אבו מאזן להידבר עם החמאס נועדה להשיג הכרה בפועל בשלטון החמאס ולהרחיק את אבו מאזן מברית עם ישראל נגד החמאס. הקרב על הרשות הפלשתינית בעיצומו ולא נראית בשלב זה כל אפשרות לגשר על הפערים בין הארגונים.
מול תמונת מצב זו ישראל צריכה לנהל את מדיניותה בחזית הפלשתינית בזהירות רבה ובאורך רוח. מבצע צבאי רחב היקף ברצועת עזה לסילוק משטר החמאס ולפרוק הנשק של התנועה יהיה הכרחי קרוב לוודאי. ואולם, ראוי לדחותו עד לביסוס משטרו של אבו מאזן, ארגון מחדש של השורות בפתח והקמת הנהגה אשר תהיה מסוגלת לתפוס את השלטון ברצועת עזה לאחר סילוק החמאס.
מדיניות ישראלית צריכה להתבסס בתקופה הקרובה על בלימה ברצועת עזה, המשך המתקפה נגד זרועות החמאס באיו"ש וחיזוק משטרו של אבו מאזן. ההפיכה הצבאית של החמאס קבעה תקדים בהשתלטות תנועה איסלאמית רדיקלית על השלטון במזרח התיכון. עתה האתגר הוא ליצור תקדים חדש בו כוח לאומי מצליח לסלק שלטון איסלאמי.