האינתיפאדה השנייה נגמרה

ראש הממשלה הפלשתיני, סלאם פיאד, פרסם בשבוע שעבר (נכתב ב-22 ביולי ופורסם ב-27 בחודש) את המצע החדש של ממשלתו, אשר לראשונה אינו כולל (באופן ישיר) את נושא ההתנגדות כדרך להשגת היעדים המדיניים. הנקודות העיקריות במצע הינן: מחויבות למצע המדיני של אבו מאזן ולהסכמים קודמים - "מחויבות של הממשלה למצע המדיני של הנשיא מחמוד עבאס, אשר נסמך על התוכנית הלאומית הפלשתינית ובכלל זה תוכנית השלום הפלשתינית, והצהרת העצמאות שפורסמה ע"י המועצה הלאומית הפלשתינית במושבה ה-18 בשנת 1998, יוזמת השלום הערבית וכל החלטות הלגיטימיות הבינלאומית". "הממשלה רואה בדרך השלום לא רק דרך אסטרטגית גרידא, אלא צורך חיוני בשל הנסיבות המדיניות הנוכחיות... המחייבות את העם הפלשתיני לאמץ מדיניות חוץ המבוססת על פתיחות ועולה בקנה אחד עם הלגיטימיות הפלשתינית, הערבית והבינלאומית". "מחויבות מלאה להסכמים הבילטראליים והמולטי-לטראליים שנחתמו ע"י אש"ף, בהיותו הנציג הלגיטימי והיחיד של העם הפלשתיני, והרשות הפלשתינית, ובכלל זה ההסכמים שנחתמו עם ישראל". הקמת מדינה שבירתה ירושלים על כל השטח שנכבש ב-1967 - "היעדים אשר הממשלה (הפלשתינית) חותרת ליישם הינם: חתירה להביא לסיום הכיבוש ולהקמת מדינה פלשתינית עצמאית שבירתה ירושלים על כל האדמות הפלשתיניות שנכבשו בשנת 1967. זאת, בהסתמך על העקרונות והתנאים שקבעה הצהרת העצמאות הפלשתינית בשנת 1988, מציאת פתרון צודק ומוסכם לבעיית הפליטים הפלשתינים על בסיס החלטת (האו"ם) 194, ופעילות לשים קץ להתנחלות ולגדר ההפרדה...". "חתירה להשיב את סמכות השליטה בפועל לרשות הלגיטימית בכל רחבי רצועת עזה...". חיזוק ותמיכה לתושבי ירושלים הערבים - "תמיכה בעיר ירושלים, בהיותה בירת הנצח של העם הפלשתיני ומקור לפעילות כלכלית ותרבותית ולצד ההיבט הדתי... אספקת התנאים לעמידה איתנה של תושביה (הפלשתינים של ירושלים) נוכח תוכניות ההתנחלות והגירוש עמם הם מתמודדים. הממשלה תפעל לנצל את כל ההזדמנויות והבמות להגן על ירושלים ולאפשר לה להשיב את מעמדה... כעיר השלום, הפיוס והתפילה, (עיר) פתוחה בפני בני העם הפלשתיני ולכל בני האדם ללא מחסומים או חומות". מתן ביטחון הפסקת הכאוס ותופעת החמושים - "מתן ביטחון, נוכח היותו אחד הסוגיות הבולטות העומדות בראש סדר העדיפויות של התושב הפלשתיני... והיא הבסיס לבניית המדינה הפלשתינית העצמאית. לפיכך, הממשלה מתחייבת לשים קץ למצב הכאוס הביטחוני ולתופעת החמושים ולהשאיר רק את הנשק החוקי במסגרת התפיסה של 'נשק חוקי אחד וחוק אחד'...". שחרור האסירים - "התעניינות מיוחדת בסוגיית האסירים והעצורים הפוליטיים בכלא הישראלי... סוגייה זו תהיה מוקד התעניינות הממשלה אשר תחתור להביא לשחרורם ולספק להם ולמשפחותיהם סיוע ותמיכה לחיים בכבוד ולשילובם המהיר בחברה. כמו כן, מתחייבת הממשלה למלא אחר צרכיהם של משפחות החללים (שהידים) והפצועים". מאבק באיסלאם הקיצוני - "אימוץ אסטרטגיה ברורה במאבק בתפיסות המאשימות את האחר בכפירה ובבגידה, מאבק בניצול הדת להשגת רווחים פוליטיים ומטרות חומריות או כיתתיות, פעילות לחזק את מעמד האיסלאם בתודעה... כדת של פיוס ומתינות. מאבק בניצולה (של דת האיסלאם) להצדקת פעולות הרג, הרס וגירוש". [1] בעקבות לחץ מבית של ארגונים פלשתינים שביקרו את השמטת המחויבות להתנגדות הבהיר רה"מ הפלשתיני בשולי כינוס הליגה הערבית בקהיר (30.08.2007), כי תפיסת ההתנגדות שרירה וקיימת. פיאד ציין, כי "אנו עם כבוש ללא ספק. ההתנגדות היא זכות לגיטימית של העם הפלשתיני... ולא יתכן שיהיה ויכוח בסוגייה זו... (מצע הממשלה) יצור בסיס לסיום הכיבוש הישראלי... היתה התחייבות להשקיע כל מאמץ למען חיזוק (היאחזות) התושב הפלשתיני באדמתו וחיזוק העמידה האיתנה באדמה (הפלשתינית) ועל כך מדבר מצע הממשלה". [2] חבר הוועדה העליונה של הפתח, פארס קדורה, יוצא נגד הביקורת שהושמעה כלפי הממשלה הפלשתינית בעקבות ביטול סעיף ה"התנגדות" במצעה. פארס ציין, כי לממשלה הפלשתינית אין כל סמכות להכריז על מלחמה או להגיע להסכם שלום. "הממשלה הפלשתינית היא אחד המוסדות הנגזרים מהסכמי אוסלו. היא איננה הגורם אשר מקבל החלטות בעניין יציאה למלחמה או להפסקתה. כל הארגונים הפלשתינים מסכימים, כי לעם הפלשתיני הכבוש זכות להתנגד (לכיבוש), ולכן אינני סבור כי מצע הממשלה דן בהשמטת זכות ההתנגדות", אמר פארס, וציין כי הפתח הוא אחד הארגונים הפלשתינים אשר מציב את ההתנגדות לכיבוש בראש סדר העדיפויות שלו. [3] בדיון בשאלה אם ממשלת פיאד ביטלה את "ההתנגדות" אם לאו, ראוי לעיין במקורות הסמכות עליה נשען מצע הממשלה. תוכנית הפעולה הלאומית שניסח אבו מאזן (9 בינואר 2005) לקראת הבחירות לנשיאות הפלשתינית קובעת בברור, כי לעם הפלשתיני "הזכות להתנגד לכיבוש , זכות המוקנית ע"י האמנות הבינלאומיות". עוד מציין אבו מאזן, כי "אנו (הפלשתינים) לא נוותר לעולם על זכות זו ועל זכות העם הפלשתיני להגנה עצמית מול ההתקפות הישראליות. משימתנו היא לממש ובזמן המתאים את צורות ההתנגדות המתאימות והעולות בקנה אחד עם המסורת שלנו והמורשת המהפכנית שלנו ועם החוק הבינלאומי". [4] ממשלת פיאד אינה מציגה שינוי אידיאולוגי שיש בו שינוי או שחיקה מהותית בעמדות היסוד הפלשתיניות הנוגעות ליישוב הסכסוך. אין לפי שעה כל ויתור פלשתיני בסוגיות המהות: ירושלים, גבולות ופליטים. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שנפל דבר בצד הפלשתיני וקיימת נכונות אמיתית להגיע לשותפות מדינית עם ישראל על בסיס האינטרס המשותף במאבק בחמאס ובאידיאולוגיה האיסלאמית הקיצונית שהוא מייצג. גם אם ההנהגה הפלשתינית חלשה, עצם הנכונות שלה להתעמת חזיתית עם החמאס, במה שהיא רואה כמאבק קיומי מבחינתה, משרת את האינטרס הישראלי לבלום את המהפכה האיסלאם בחזית פלשתין ולהסתייע ברשות הפלשתינית (מאינטרסיה שלה) כדי לפעול נגד החמאס באיו"ש וברצועת עזה. הפילוג בזירה הפלשתינית משרת את ישראל, שכן הוא מחליש את העמדה הפלשתינית ומרחיק (והדבר תלוי גם בממשלת ישראל) לחצים לויתורים בסוגית המפתח של הסכסוך. מצע הממשלה הפלשתינית מבטא בראש ובראשונה את סתימת הגולל הרשמית על האינתיפאדה השנייה שפרצה בספטמבר 2000 ואת הרצון של ההנהגה הפלשתינית לנצל את האפיק המדיני כבסיס להשגת היעדים המדיניים. ההתנגדות במשמעות של מאבק מזוין נגד ישראל בשלב זה אינה דרך הפעולה המועדפת על משטרו של אבו מאזן. ישראל יכולה למצוא ברשות הפלשתינית של אבו מאזן לפחות לטווח הנראה לעין שותף למאבק נגד אויב משותף, תוך דחיית העימות ההיסטורי בסוגיות הליבה של הסכסוך לעיתוי מאוחר יותר. מקורות: [1] אל-איאם (הרשות הפלשתינית), 28 ביולי 2007, [קישור] [2] אל-חיאת אל-ג'דידה (הרשות הפלשתינית), 31 ביולי 2007 [קישור] [3] אתר האינטרנט "פלשתין אל-יום" (הרשות הפלשתינית) 29 ביולי 2007 [קישור] [4] www.pnic.gov.ps/arabic/president/Mahmoud-Abass/Program.html