אתה מסתכל על דוברי הצדדים הניצים, ומגיע למסקנה שאין כאן "טובים" ו-"רעים". מהסיבה הזו הציבור חצוי באהדתו. חלק מהאזרחים מאמינים לתוקפי שר המשפטים פרופ' פרידמן, וחלק לתוקפי ביהמ"ש העליון. בדבר אחד אני בטוח, שני הצדדים מתארים בהגזמה פראית את תוצאות התבוסה של הצד שהם חפצים ביקרו.
ביהמ"ש העליון הוא מוסד רב עוצמה וחשוב מאין כמוהו לשמירת הדמוקרטיה. קריסתו תהפוך את הדמוקרטיה הישראלית ל-"דמוקרטיה נכה". זה בתנאי, שהדמוקרטיה הישראלית בריאה- והיא לא!! ואין כמו ביהמ"ש העליון כדי להוכיח זאת. כל המתנפלים על האמסטף של אולמרט, עושים זאת בידיים שאינן נקיות.
ולפני שאני ממשיך, חשוב להתמקד בנקודת המוצא: במדינה דמוקרטית, כל הרשויות משרתות את האזרחים, על-פי חוקים וכללי משחק מוגדרים. אמון הציבור, משמש את המוסדות, כמקור אנרגיה וסמכות שאין חשוב ממנו. חוסר האמון בביהמ"ש העליון, כפי שהוא משתקף בכל סקרי דעת קהל, השאיר את השופטים אדישים, ולא הוציא את המגוננים על ביניש אל האולפנים עם סכין בין השיניים.
מה שאנחנו רואים זה מאמץ לשמור, על מה שהשופט חשין כינה "הבית שלי". והוא לא התבייש אפילו להזכיר את אבא שלו כמי שכיהן במוסד החשוב הזה, מה שמחזק את תחושת הבעלות, שהרי כשמדובר באבא, בן, ובית- יש לנו כאן קונוטציה של ירושה. אז אם זה הבית של חשין, דורנר, ביניש והחברים של דן מרידור, אז על ההתנהלות המגושמת של פרידמן, ניתן וצריך לומר: "זכו מקבלי שירות - אנחנו האזרחים!! - שנעשתה מלאכתם, בידי רשעים".
שמענו לא פעם את אהרן ברק, משה נגבי ואחרים מצטטים את השופט האמריקני ברנדייס לאמור: "חומר החיטוי הטוב ביותר, הוא אור השמש". אין סיטואציה מעוררת פלצות בקרב שופטי העליון, יותר מחשיפה לאור השמש. ומי שמתנהל בשיטת השו-שו (בלי פרוטוקולים), ומטיף לאחרים, הוא בבחינת "נאה דורש, ומכוער מקיים".
ועכשיו לעיקר!
לפני זה קבלו כמה ציטוטים, כולם מתאריך 01.08.07. הראשונה, דליה דורנר לדני קושמרו (ערוץ 2): הממשלה מחסלת את ביהמ"ש העליון... אני מזהירה את הצופים- לא יהיה לכם בית המשפט עליון". יוסי ביילין לקרן נויבך: "המאבק הוא על דמותה של הדמוקרטיה. אם הוא (פרידמן) ינצח, כולנו, אבל כולנו נשלם את המחיר. הבג"צ מגן על המיעוטים... כאשר המתנחלים יבואו לבקש סיוע, לא יהיה מי שיסייע". ואחרון' דן מרידור לרונן ברגמן: "האדם שרצו לפנות אותו מעזה בלי פיצויים מספיקים- ביהמ"ש כפה עליהם (על הממשלה) לשלם לו יותר" (ערב חדש / 01.08.07).
שמעתי, והפקק עף לי מהמוח. על איזה סיוע למתנחלים, ועל איזו דמוקרטיה הם מדברים? על דמוקרטיה שבה למנהיג מושחת יש רשות לרמות את מצביעיו ולעקור אלפים מביתם? על דמוקרטיה שבה המנהיג מתחייב פומבית לכבד הכרעת רוב במשאל המתפקדים, ואחרי שהפסיד השליך את התוצאות לפח. על דמוקרטיה שבה האזרחים שניצחו בקלפי בכו, ואלה שהפסידו צהלו?
חלפו שנתיים, ועדיין בוערת בעצמותי החלטת שופטי בג"צ להתעלם מתוצאות הבחירות, ולאפשר את גירושם של אלפי יהודים מגוש-קטיף וצפון השומרון. על-פי כללי המשחק הדמוקרטי, האזרחים שניצחו בבחירות, רשאים לראות במימוש האידיאולוגיה שזכתה לרוב. ואלה שהפסידו, יאלצו - במחילה מכבודם - להמתין לבחירות הבאות.
אילו פעלו שופטי בג"צ כמגיני הדמוקרטיה, היו חייבים, למנוע את ההינתקות, עד ליום שבו הבוחר היה אומר את דברו בקלפי. אלא שהשמאלנים לא יכלו להתאפק, והכשירו את השרץ (למעט כבוד השופט אדמונד לוי). מאז הגירוש, אני מתפלל ליום שבו אראה בולדוזר עולה על ביהמ"ש העליון, ועושה בו מעשה גוש-קטיף.
השמאל נזקק לרודן מושחת כדי לראות בעקירת הישובים. אני, כדי לראות בהסרת המסיכה מהפרצוף של בג"צ, מוכן ואפילו שמח להסתפק באמסטף מהאקדמיה. ואותם שופטי בג"צ שרוצים היום את תמיכתי במאבקם, להם אני אומר: חיפשתם מי ינענע אתכם - ומצאתם.
