מדי פעם מצליחה מחלקת החקיקה במשרד המשפטים להפתיע בהצעת חוק אווילית במיוחד. זו הסיבה שאני מקפיד לעקוב אחר הצעותיה, הנשלחות בדו"אל על-מנת להזדרז ולמחות במועד, מבלי לשגות באשליות שיש מי שקורא את ההערות, או מושפע מהן.
ההצעה האחרונה שנשלחה אלי היא הצעה לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי [זו המחייבת אותנו לרכוש ביטוח חובה לרכב]. התיקון שאותו מנסה ההצעה לקדם הוא הנהגת השתתפות עצמית בפוליסות ביטוח החובה לרכב.
הסבר קצר - פוליסות ביטוח החובה מכסות כל נזק גוף שסובל נפגע בתאונת דרכים ללא קשר לשאלה מי אשם בתאונה בה נפגע. הפיצוי הוא על-פי עקרונות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים [המגביל את סכומי הפיצוי ברכיבים שונים כמו כאב וסבל ואובדן השתכרות] אבל ניתן לכל נפגע. הרעיון הבסיסי של החוק הוא שאין לערב את שאלת הפיצוי עם השאלה מי אשם בתאונה שנגרמה. המטרה היתה לתת פיצוי לכל נפגע ולהשאיר את הענישה למשפט הפלילי.
עקב רעיון מבורך זה יכול כל נהג ונוסע לתבוע פיצוי רק ממבטח הרכב בו הוא נוסע. כל מי שנפגע בתאונת דרכים ותבע פיצוי על נזק גוף שנגרם לו הופתע לגלות כי עורך הדין אליו פנה לא התעניין במיוחד בפרטי התאונה ובשאלה מי אשם בה. הסיבה לכך פשוטה לעניין הפיצוי נתון זה אינו חשוב כלל. התביעה לפיצוי מוגשת רק נגד המבטח בו שהה הנוהג או הנוסע ואינה מוגשת נגד נהג רכב אחר, אפילו הוא האשם בתאונה.
על עיקרון זה נמתחה בעבר ביקורת ונטען כי החוק מעודד עבריינים לנהיגה לא זהירה בכך שהוא מציע פיצוי לנהגים רשלניים. ביקורת זו הופרכה במציאות. מאז 1975 מועד בו נחקק חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים חל שיפור רב בבטיחות הנסיעה, למרות עיקרון הפיצוי לכל נפגע. אם לא די בפחד מתוצאות תאונה ובענישה הפלילית כדי להרתיע נהגים, "ענישה אזרחית" בדרך של שלילת פיצוי לא תועיל.
כעת מבקש משרד המשפטים לעודד נהיגה זהירה על-ידי קביעת השתתפות עצמית שתנוכה מגובה הפיצוי של הנוהג ברכב. יתר על כן ההשתתפות העצמית שהצעת החוק מבקשת להנהיג אינה קשורה בכלל לשאלה מי אשם בתאונה. יכול נהג לשבת ברכבו ולהיפגע מאחור על-ידי רכב שלא שמר מרחק ואף על-פי כן תנוכה השתתפות עצמית מסכום הפיצוי המגיע לו.
ההנמקות שמציעי ההצעה מביאם להצדקתה הינן אבסורדיות לא פחות. ואינן רלוונטיות. ראשית מבקשת ההצעה להפחית מהקף פרמיות הביטוח וזאת בתחום בו חלה ירידה דרמטית בהקף הפרמיות בשנים האחרונות. שנית מבקשת ההצעה לחסל את "תביעות המטרד". בעיני חכמי משרד המשפטים מי שנפגע בתאונה ואיבד עקב כך רק משכורת של חודש החיונית למשפחתו הוא "מטרד". אחרים המבינים את מצוקת הקיום של רבים מאזרחי ישראל מבינים שהפסד אפילו בשיעור 5,000 ש"ח הוא משמעותי מאוד עבורם.
דברי ההסבר מלמדים על מגמתה הפסולה של ההצעה שכוונתה למנוע מנפגעי גוף שפגיעתם קלה את כדאיות הגשת התביעה. בשיטת המשפט שלנו כל מי שרכבו סבל פגיעת פח קטנה ברכבו רשאי לתבוע נזקו מהמזיק, אבל דווקא במשרד המשפטים סוברים כי מנפגעי גוף יש לשלול פיצוי המגיע בדין. הגיעה העת שמשרד המשפטים יבין שהוא אינו אגף החקיקה של חברות הביטוח ואם רוצים למנוע תביעות יתר יש לעודד את חברות הבטוח לשלם במהירות ובהגינות את הפיצוי המגיע לנפגעים.
לבסוף יש לשאול מה יעשה נהג זהיר שנפגע בתאונה שלא באשמתו? האם יורשה לתבוע את סכום ההשתתפות העצמית מנהג רשלן שפגע בו? בכל ענפי הביטוח תביעה כזו היא לגיטימית ורשאי מבוטח ששילם השתתפות עצמית לתבוע פיצוי ממי שגרם לנזקו על ראש נזק זה. האם נתיר זאת גם לנהגים שמהפיצוי ששולם להם נוכתה השתתפות עצמית? אם לא נעשה כן האם לא יקופחו לעומת מבוטחים אחרים? האם לא נפגע בזכות הקניין שלהם בשלילת זכות התביעה? אם נתיר תביעה כזו האם לא נציף את בתי המשפט בתביעות נוספות בהן יצטרכו לברר מי האשם בגרימת התאונה-דיון שחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ביקש למנוע?
אולי לא רבים יודעים אך שר המשפטים הוא הראשון שחיבר ספר יסוד על הוראות פקודת ביטוח רכב מנועי והוא האיש הנכון לזמן אליו את אנשי החקיקה במשרדו ולהורות להם להכין טוב יותר את שיעורי הבית שלהם. הצעת החוק להנהגת השתתפות עצמית בביטוח חובה היא הצעה מטופשת שיש להשליכה לסל האשפה מהר ככול האפשר.
