ערב צאתם של מזכירת המדינה קונדוליזה רייס ומזכיר ההגנה רוברט גייטס לסיור משותף במזרח התיכון, הודיע ממשל בוש על כוונתו למכור לערב הסעודית, ולמדינות המפרץ האחרות נשק בסכום של עד 20 מיליארד דולר.
על-מנת לאזן את מכירת הנשק, הודיע הממשל על כוונתו להגדיל את הסיוע הביטחוני המוענק לישראל ולהעמידו על סך של כ-30 מיליארד דולר בעשור הקרוב, דהיינו 3 מיליארד דולר לשנה. ישראל קיבלה עד כה סיוע ביטחוני בהקף שהלך וגדל מדי שנה, בהתאם להסכמים משנת 1996, ויגיע עד לסכום של 2.4 מיליארד דולר בשנת התקציב 2008. ההגדלה שעליה נמסר היא בשיעור של כ-25%. כמו כן נמסר על הארכת הסיוע הביטחוני למצרים, בסכום של 1.3 מיליארד דולר בשנה, לעשור הקרוב (סכום זהה לסכום שקיבלה עד כה).
הממשל האמריקני ימכור לערב הסעודית ולמדינות המפרץ נשק בכסף מלא להבדיל מהנשק למצרים וישראל המשולם בכספי הסיוע. עסקת מכירת הנשק לערב הסעודית התבשלה בוושינגטון מזה כמה חודשים והפריט היחיד שעליו דווח היה פצצות JDAM-פצצות מונחות GPS, שכמותן הפעיל חיל האוויר של ישראל במלחמת לבנון השנייה. פצצות אלה הן נשק זול יחסית, ומחירן של אלפי פצצות כאלה עשוי להגיע לכמה מיליוני דולרים.
עד כה סרבו דוברים אמריקנים למסור פרטים על חבילת המכירה המתגבשת. אולם נראה כי זו תיועד לא רק לערב הסעודית אלא גם לשאר מדינות המועצה לשיתוף פעולה במפרץ (GCC) - כווית, בחריין, קטר, האמירויות המאוחדות ועומאן. עם זאת, יתכן כי הסכום שעליו דובר - 20 מיליארד דולר - מתייחס למכירות לערב הסעודית בלבד. פקידים בכירים בפנטגון היו מוכנים לרמוז רק שהמדובר במערכות הגנה אווירית, הגנה נגד טילים, מערכות מכ"ם, מטוסי התרעה מוקדמת, וכלי שיט.
עבור ערב הסעודית, ארה"ב אף פעם לא היתה מקור יחידי לנשק. לצד ציוד אמריקני, מפעיל חיל האוויר הסעודי מטוסי טורנדו מתוצרת בריטניה, ורוב ספינות חיל הים הן מתוצרת צרפת. בשנה האחרונה חתמה ערב הסעודית עסקת ענק לרכש 72 מטוסי קרב מתקדמים מדגם טייפון, אף הם מתוצרת בריטניה.
כוונתו העיקרית של ממשל בוש היא לחזק, באמצעות עסקות נשק נרחבות את מחויבות מדינות המפרץ, וערב הסעודית בראשן, לאסטרטגיה רבתי של ארצות הברית באזור. הממשל ירצה תמיכה סעודית במדיניותו בעירק, תוך הימנעותה מתמיכה בארגונים איסלאמיים סוניים קיצוניים שם ובעולם כולו. במקביל, מהווה התמיכה הביטחונית במדינות המפרץ איתות ברור לאירן שמדגיש את מחויבותה של ארצות הברית לביטחון מדינות האזור. קולות הביקורת שעלו מטהרן בעקבות הכרזת הממשל על עסקות הנשק ממחישים יותר מכל, כי המסר הזה הובן היטב.
שתי סיבות נוספות עומדות מאחורי היוזמה האמריקנית האחרונה. האחת קשורה להתמודדות ארצות הברית עם שאיפותיה המחודשות של רוסיה להשפיע במזרח התיכון. עדות לכך עלתה בידיעות שהתפרסמו בחודשים האחרונים על עסקות נשק רוסי לסוריה ולאירן, ועל אפשרות חזרתו של הצי הרוסי לפעול בים התיכון, תוך שהוא מתבסס על נמלי טרטוס ולדקיה בסוריה. הסיבה השנייה קשורה ישירות לשוק הנשק: הממשל האמריקני תומך בצורה גלויה בתעשיית הנשק האמריקנית, מול תחרות עזה מצד יצרניות הנשק הגדולות האחרות בעולם. באזור המפרץ מדובר בעיקר בתחרות מול בריטניה וצרפת, ובמידה מסוימת גם מול רוסיה. במקרה של ערב הסעודית, יתכן שהממשל מקווה להביא לביטולה של עסקת מטוסי הטייפון.
משמעויות לישראל דוברים ישראלים מיהרו להגיב נגד עסקת הנשק עם ערב הסעודית, עוד כאשר היה מדובר רק בפצצות ה-JDAM, והזהירו שהספקת החימוש המדויק לערב הסעודית תפגע בהבטחתה של ארצות הברית לשמור על היתרון האיכותי של צה"ל ותהווה איום אסטרטגי על ישראל. שני פקידים ישראלים בכירים יצאו לוושינגטון כדי לשטוח את טענות ישראל בפני הממשל.
הטענות היו שתיים: האחת - אומנם ערב הסעודית של היום אינה מאיימת על ישראל, אולם המשטר בה אינו יציב והוא עשוי להיות מוחלף על-ידי משטר קיצוני שיהיה מוכן לפעול נגד ישראל. במקרה כזה, יעניק הנשק המדויק לסעודים יתרון מהותי שלישראל לא יהיה לו מענה. השנייה - עצם שבירת העיקרון של שמירה על היתרון האיכותי של ישראל יפגע בכושר ההרתעה של ישראל, אשר נשען בין היתר על הבטחה אמריקנית זו.
למעשה נראה כי החששות בישראל מהספקת נשק מתקדם לערב הסעודית נופחו למרות שהאידיאולוגיה השלטת בערב הסעודית היא עוינת ביותר כלפי ישראל מאז הקמתה. מעולם לא פעלו הסעודים נגד ישראל מעבר למשלוח נציגות סמלית במלחמות העבר. איומים כבדים מופנים כלפי האינטרסים השונים של סעודיה אך ישראל אינה נמנית עליהם. יתר על כן, קיים האינטרס הסעודי לשמור על יחסים טובים עם המערב ולהבטיח את זרימת הנפט - ואינטרס זה מחייב שמירה על שקט בחזית הישראלית. קשה להניח שמשטר אחר, יהיה זה משטר קיצוני ככל שיהיה, לא יעמוד מול אותם אינטרסים עצמם.
טיעונים ישראלים נגד עסקות מכירת נשק לסעודיה עלו גם בעבר אך נדחו משום שמדובר באינטרס המיוחד שיש לארצות הברית במדינה זו. כך גם הפעם. לנוכח ממשל נחוש, עשויה הייתה התנגדות ישראלית חריפה מדי להשיג אך ורק כעס בוושינגטון. עסקת הנשק עם סעודיה נתפסת כאינטרס חיוני עליון של ארצות הברית. במקרה הנוכחי, נראה כי למרות הכעס שעוררה ההתנגדות הישראלית, הצליחה ישראל להשיג את הגדלת הסיוע הביטחוני - במידה רבה כפיצוי בתמורה להסכמתה.