הדיון המתלהם העונתי בהקף ההשתמטות של אברכים ש"תורתם אומנותם" וגם אלה שלא אומנותם מזכיר לי חייל שמן וממושקף שהלך לצידי במסעות הכומתה בטירונות.
מדי פעם היה החנון נוהג לעצור במקומו, לספק לעצמו ולכולנו מנוחה נחוצה, לפנות אל סמל המחלקה ולהסביר בנימה משכנעת, סבלנית ואחראית: "תראה המפקד, זה לא שאני לא רוצה. אני פשוט לא יכול".
בעשר השנים האחרונות שיכנע אותי האגף החילוני הגדול בכנסת שהוא רוצה גיוס שווה או לפחות בצימצום הקף הפטור - רוצה אך לא יכול. כשאהוד ברק באופוזיציה הוא רוצה אך ראש הממשלה בנימין נתניהו לא יכול. שבנימין נתניהו באופוזיציה ואהוד ברק ראש ממשלה - ברק ממשיך לרצות אך הפעם הוא זה שלא יכול.
לא החרדים נושאים באחריות לאי גיוס או לפחות שירות לאומי מלא. נציגיהם בכנסת מייצגים נאמנה את השקפת עולמם. פועלים לשימור וביצור הפטור שלהם. הם עושים זאת ביעילות שאינה נופלת מזו של חברי כנסת ערבים המתנגדים לשירות לאומי חובה. אחראים בעלי הכוונות הטובות שמתחילות -ונגמרות- בפרוטוקול דברי הכנסת.
אהוד ברק, אופוזיציה, "דברי הכנסת" ,8 יולי 1998- "אתם יודעים, כי החלוקה הבלתי-שווה בנשיאה בעול הביטחון וגם, לדאבוננו, ב"יד לבנים" ובארגון נכי צה"ל, היא חלוקה בלתי נסבלת, היא אי-צדק משווע כלפי הלוחמים, כלפי המתנדבים, כלפי ההולכים ראשונה וכלפי משפחותיהם.
אני מציע את החוק כדי לתקן עיוות קשה וכואב שנוצר בחברה הישראלית, והציבור הרחב, הנושא יום-יום ולילה-לילה בעול הביטחון, הציבור הזה שכולכם אמורים לשמש נציגיו, איננו מוכן עוד להשלים אתו. יהודים מכל שדרות העם, לרבות הציבור הדתי לאומי ואפילו חלק מסוים ממצביעי המפלגות החרדיות המתגייסים לצה"ל, עומדים מאחורי תביעה צודקת, ששום כוח לא יעצור אותה עוד - לסלק את העיוות המפלה והמפלג של מתן פטור המוני משירות צבאי".
רוצה? רוצה מאד.
אהוד ברק, ראש ממשלה, "דברי הכנסת", 3 ביולי 2000- "האמנתי, ואני מאמין, בחשיבות המוסרית של שוויון הנטל. לא הערכתי עד כמה הדברים סבוכים ועד כמה נדרשת בהם הדרגתיות.
החוק המוצע המבוסס על מסקנות ועדת טל הוא חוק חכם יותר משהוא צודק, אך תבונת המעשה הפשרנית, המאוזנת, הסבלנית, היא חוכמת השיפוע המדורג המוליך לפעמים אל הפסגה בדרך ארוכה אבל בטוחה, דרך טובה יותר מן המדרון התלול והחלקלק של צדק מוחלט, של "ייקוב הדין את ההר".
החוק איננו מתיימר להביא מיד ישועה לעולם ולתקן בבת אחת את עיוותי המציאות שירשנו ושנוצרו במשך יותר מ-50 שנה. אך יש בו ראשית תיקון, תחילתו של תהליך שיש בו בשורה, ויש בו, אני משוכנע, אור בקצה הרחוק של המנהרה".
רוצה? רוצה מאוד. אך, במבט מלשכת ראש הממשלה, יכול חלקית. כלומר, יכול בחוכמת השיפוע המדורג. נרשמה אכן תנועה בשיפוע הזה, אך לא אל פיסגת השוויון בנטל אלא אל מדרון הגידול באלה שגילו את אומנות הפטור.
"שינוי" קמה והתאיידה על זעקת המחאה העממית מפני שגם היא השתלבה במסע המיניסטריאלי המודרג אל הפיסגה ואל האור שבקצה המנהרה - וגם מחאתה נקברה בפרוטוקול.
ברק ונתניהו רצו וירצו, אך אם לא ישבו זה לצד זה בממשלת אחדות יציבה אחת - תגבר החרדה המשותפת למרכז הפוליטי החילוני, ליכוד ועבודה, מפני הכפור שעל ספסלי האופוזיציה. שהרי הדרך אל הכפור שמחוץ לממשלה תמשיך לעבור בפנקסם הפתוח של שותפים מן המחנה החרדי. נכון לעכשיו, כשהחרדים לא רוצים גיוס שווה - הם יכולים יותר.