עיתון הארץ פרסם השבוע מתווה של התוכנית המדינית שהוגשה ע"י נשיא המדינה שמעון פרס לבחינה של ראש הממשלה אהוד אולמרט. מלשכות הנשיא ורה"מ נמסרו הכחשות אך הפרסומים החוזרים מחזקים את ההנחה שיש דברים בגו.
ע"פ עיקרי התוכנית, ישראל תציע להעביר למדינה הפלשתינית שטחים בהקף של 100% מהשטחים שנכבשו ב-1967. תמורת גושי התנחלויות בהקף של 5% לערך משטח הגדה, ישראל תציע לפלשתינים לנהל מו"מ על פיצוי טריטוריאלי הולם מתוך שטחה הריבוני של ישראל. בין השאר, נבחנות אפשרויות שונות להחלפת גושי ההתנחלויות בגושי יישובים ערביים בתוך תחומי ישראל, בהסכמה עם התושבים.
התוכנית המדינית של פרס מהווה תפנית אפילו בתפיסת "ההינתקות" שממשלת שרון שיווקה אך לפני כשנתיים לציבור הישראלי כהכנה לקראת הנסיגה החד-צדדית מרצועת עזה ומצפון השומרון. ממשלת ישראל קבעה אז במסמך רשמי, כי תוכנית ההינתקות תהיה מבוססת בין היתר על הנחות היסוד הבאות:
שמירה על אזורי התיישבות וביטחון באיו"ש במסגרת הסדר הקבע - "בכל הסדר קבע עתידי, לא תהיה התיישבות ישראלית ברצועת עזה. לעומת זאת, ברור כי באזור יהודה ושומרון יישארו אזורים שיהוו חלק ממדינת ישראל, ובתוכם יישובים אזרחיים, אזורים ביטחוניים ומקומות שבהם לישראל יש אינטרסים נוספים".
התחייבות אמריקנית לגבולות בני הגנה לישראל - במסמך תוכנית ההינתקות נאמר מפורשות, ארה"ב מחויבת במכתב הנשיא בוש לרה"מ שרון ל"הכרה החד-משמעית בזכותה של ישראל לגבולות בטוחים ומוגנים, כולל גבולות בני הגנה". כמו כן, צוין שעמדת ארה"ב מאשרת את עמדתה לפיה "לא תהיה חזרה לגבולות 67', מכוח שני שיקולים עיקריים: גושי ההתיישבות הישראלית ויישום המושג "גבולות בני הגנה" וכי "גושי ההתיישבות הישראלית הגדולים יישארו בידי ישראל, בכל מקרה. כל שאר האזורים ביו"ש יהיו פתוחים למו"מ".
ממשלת ישראל ביישום תוכנית ההינתקות סטתה ממסלול הסכמי הביניים והעבירה לפלשתינים ללא כל גביית מחיר מדיני את כל שטח רצועת עזה וחלקים ניכרים מצפון השומרון. בכך איבדה קלפי מיקוח חשובים במו"מ על הסדר הקבע ושידרה חולשה אסטרטגית מול הפלשתינים והעולם הערבי.
עתה, במלאת שנתיים לנסיגה מרצועת עזה וצפון השומרון, מציע נשיא המדינה שמעון פרס, שהיה בין מובילי תוכנית ההינתקות, לוותר מראש גם על הישגיה המדיניים של תוכנית זו, ופעם נוספת ללא גביית מחיר מדיני מהפלשתינים. עצם הנכונות המקדמית לנסיגה מ-100% משטחי איו"ש משמעותה נטישת העיקרון עליו שמרו במשך עשרות שנים ממשלות ישראל בדבר עמידה על גבולות בני הגנה. ההצעה לערוך חילופי שטחים מינוריים כדי לשמר גושי התיישבות מוכיחה, כי לא גבולות בני הגנה מדריכים את הוגי התוכנית אלא חיבור מובלעות דמוגראפיות בלבד.
מעבר לכך, עולה שאלת ההיגיון המדיני בהתוויית תוכנית מדינית כה נדיבה כאשר הרשות הפלשתינית הפכה בעקבות ההפיכה הצבאית של החמאס ליצור דו ראשי (פתח-חמאס) ומשטרו של אבו מאזן עדיין חלש גם באיו"ש כך שהוא אינו יכול לחתום על הסכם עם ישראל כנציגו של כל העם הפלשתיני. פרסומה בשלב בו עדיין לא נפתח כלל מו"מ עם הצד הפלשתיני הופך את התוכנית, בדומה לניסיון העבר, לקווי הפתיחה של המו"מ ולא לקו הסיום. והחמור ביותר - ישראל מתנערת מראש מכל נכסים שהם (שטחים, ירושלים, ריבונות) שהיו אמורים לשמש ע"פ מתווה אוסלו קלפי מיקוח לחילוץ ויתורים מהפלשתינים בסוגיות המפתח, ובעיקר בעניין תביעת השיבה של הפליטים.
אף אם נניח שתוכנית פרס תאושר כהסדר מדיני מחייב עם הפלשתינים, בעיית הפליטים לא תוסדר והיא תמשיך להיות גורם המאיים על הביטחון הלאומי של מדינת ישראל, שכן התוכנית אינה עוסקת בבעיית הפליטים החיים במחנות הפליטים בשטחי איו"ש ועזה ומאות אלפי "הפליטים" אזרחי ישראל המתגוררים במדינה הדורשים לשוב לבתיהם המקוריים. בזירה המדינית הבינלאומית לא יעסקו עוד בבעיה הפלשתינית, שכן תוקם המדינה הפלשתינית ואיש לא יערער על זכותה להתקיים, אלא בבעיה היהודית של פלשתין ובמניעת זכותם של הפליטים לשוב לבתיהם ולאדמתם.
