על-פי הדיווחים בתקשורת, דיבר פרופ' הלל ויס אל מח"ט חברון, בעת עקירת היהודים מהשוק שם, בלשון חריפה מאוד. הוא איחל לו ולבני משפחתו יתמות שכול, השווה את מעשי השוטרים לפעולות החיילים הנאציים, ושאר דברים רעים. אני מזכיר דברים אלה, לצורך המשך הדיון וגם כדי להבהיר כי פרופ' ויס אמר דברי שטות שאין לסבלם. אציין עוד, כי אני מתעב לא פחות ממנו את פעולות הממשלה באסון ה"הינתקות", בעמונה ובחברון ובכלל ביחסה להתיישבות בשטחי יש"ע וכלפי המתיישבים אך המען לאיחוליו צריך להיות משרד ראש הממשלה ולא החיילים והשוטרים.
בכלל, השמעת קללות בפומבי במיוחד מהסוג שהשמיע פרופ' ויס - אינה מעידה על המקלל כי הוא אדם תרבותי ומאוזן בנפשו באופן מיוחד, והשוואת מעשי השוטרים למעשי הנאצים מעידה על גסות-רוח תהומית ועל בורות מבישה, שהיא מחפירה במיוחד כשמדובר באדם הנושא בתואר פרופסור. אדם משכיל, היודע להביע את דעתו ורגשותיו, מסוגל ללא קושי להשמיע דברים חריפים מאוד, ללא קללות, ניבול הפה וניאוץ השפה.
קורטוב של זכות עומד לו לפרופ' ויס, אפילו וילנאי הודה בכך, בשל העובדה שבין הנעקרים מביתם היו גם בתו, ילדיה ובני משפחה אחרים שלו. בשום פנים ואופן אין זו הצדקה לקללותיו, אך ברור כי דיבר בסערת רגשות אישית. כידוע, אדם ניכר בכוסו, בכיסו ובכעסו. במיוחד בכעסו.
לא ברור לי כיצד אפשר להעמיד אדם לדין על איחולים וייחולים, יהיו אלה גסים ובוטים ככל שיהיו. אבל, מאמר זה לא יעסוק במשפטנות אלא בטפשות.
דבריו של פרופ' הלל ויס לא העידו איפוא על חוכמה יתירה ועל עדינות הנפש, אך כאמור אפשר להבינו מעט לנוכח צערו האישי באותה שעה ואולם, דברי טפשות שאין להם כפרה אמר, יממה לאחר אותה עקירה, סגן שר הביטחון, חבר הכנסת והאלוף במילואים מתן וילנאי. נזכיר כי האיש כמעט היה רמטכ"ל, וכעת מתברר מעונשו של מי נפטרנו כשאחר התמנה ולא הוא.
וילנאי איים כי, אם אוניברסיטת בר-אילן, שבה פרופ' ויס נמנה עם אנשי סגל ההוראה, לא תתנער חד-משמעית מדבריו של הלה, ישקול צה"ל את המשך קשריו עימה. וילנאי איים להפסיק משלוח אנשי צבא ללמוד באותה אוניברסיטה.
בכך הוכיח וילנאי כי גם בהיותך חבר הכנסת, ואפילו אתה אלוף במילואים, אין זה אומר בהכרח שאוזניך נוטפות עודפי שכל. במשך עשרות שנים משמיעים, כותבים, מפרסמים, מרצים וצועקים בראש חוצות, חברים בסגל של כל האוניברסיטאות והמכללות בישראל, דברי נאצה, הסתה, שיקוצים, עלילות-דם, המרדה וכל מרעין בישין שאפשר להעלות על הדעת – אך עד עתה לא שמענו כי החכם הגדול וילנאי קרא לשקול הפסקת קשריו של צה"ל עם המוסדות שבהן הם מועסקים. הקמפוסים של אוניברסיטאות רבות בעולם שורצים מרצים, סטודנטים, פרופסורים ושאר כלי-קודש אקדמאיים, שמוצאם והעסקתם במוסדות אקדמיה ישראלים, והם לא רק מאחלים לצה"ל ולשאר ארגוני הביטחון שלנו כל רע וכל צרה ומצוקה, אלא גם משחירים את שמה של מדינת ישראל ומוציאים דיבתה רעה בעלילות-דם נבזיות ופושעות.
מתי קרא וילנאי לסלק מהסגל את הפרופסורים אילן פפה ואברהם בראשית, שההסתה נגד ישראל היא לחם חוקם, ואיים כי אם לא ייעשה כן ינתק משרד הביטחון את קשריו עם מוסדותיהם?. מעולם לא עשה כן.
וילנאי הוא אומנם טרי למדי בתפקיד סגן שר הביטחון, אך הוא חבר ותיק בכנסת. לא זכור לי כי קרא אי-פעם לנקיטת פעולות כאלו.
רק פרופ' הלל ויס מדאיג אותו. רק אדם אשר, חרף לשונו הבוטה, ברור לכל כי הוא פטריוט ישראלי, הרוצה בטובתה ובשגשוגה של מדינת ישראל. אולי לא בדמות שוילנאי היה רוצה לשוול לה, אך לבטח הוא רחוק מרחק קוסמולוגי מאותם מוציאי-דיבה זדוניים.
נראה כי וילנאי לא חשב גם על משמעות דבריו כפגיעה קשה בחופש האקדמי ובחירותה של כל אוניברסיטה, שלא לשאת באחריות לדיעות המובעות ע"י מוריה מחוץ למסגרת הלימודים (וגם במסגרת הלימודים).
יכן כי וילנאי ינק משהו מקודמו בתפקיד סגן השר, ח"כ ד"ר אפרים סנה, בעת החפיפה ביניהם. כזכור לרע, סנה פרסם לפני ה"הינתקות" מאמר בעיתון מעריב, שבו ממש המליץ על מלחמת אזרחים בישראל, והביא כדוגמה "טובה" את מלחמת האזרחים בארצות הברית, בשנות ה-60 של המאה ה-19, שלדבריו הביאה אך טובה ותועלת לארה"ב. העובדה שבאותה מלחמה נהרגו מאות אלפי אזרחים וחיילים אמריקניים, ואולי יותר, משני הצדדים הלוחמים, לא הפריעה לרופא הדגול ד"ר אפרים סנה. היה איפוא למתן וילנאי ממי ללמוד רשעות מהי. ואולם, את הטפשות קשה להעביר בחפיפה, ונראה כי היא תכונה מולדת.
