ארץ ישראל זה לא חומוס

בסיפור הזה עם אייבי נתן נזכרתי השבוע כאשר ראיתי את דבריו של הלל ויס. יותר משהדברים הללו אמורים להרתיע את השלטונות נדמה לי שהדברים הללו מסמלים כי הגיע סוף עידן התמימות בקרב ציבור המתיישבים. לא עוד הסתחבקות ונשיקות עם המפנים דוגמת גוש קטיף. לא עוד שירת עם ישראל חי עם פושעי הגירוש נוסח עצמונה. לא עוד רבנים שמסתובבים עם חולצת רב ותפקידם לבוא ולהרגיע מטעם השלטונות אלא מאבק חסר פשרות ונוקב וכאשר הוא מסתיים בעקירת שתי משפחות יהודיות מרכוש יהודי שנגזל בתרפ"ט צריכים אותם מגרשים לדעת כי אנחנו לא שוכחים ולא סולחים. "חומוס עושים באהבה או לא עושים בכלל", כך השכיל אותנו הקופירייטר המוצלח של סלטי צבר שבנה קמפיין מנצח לחומוס הישראלי וביסס את עיקר הקמפיין שלו על מושגים של אהבה ועדינות שלווה אחווה ורעות והכל סביב החומוס.....אלא שמה שטוב לשווק את סלטי צבר לא טוב למאבק על ארץ ישראל. מאבק על הארץ צריך להעשות בעוז. מאבק על אמא מולדת צריך להעשות בזעם ובנחישות ובתקיפות ובאפס סבלנות וסובלנות כלפי מי שרוצה לגרש יהודים טובים מביתם ומאדמתם שהרי לצערנו במדינת ישראל אם לא הופכים שולחן לא מקבלים שום דבר. זוהי הסיבה שאת גוש קטיף פינו ועם אום אל פאחם לא רוצים להתעסק. זאת הסיבה שבתים של יהודים קל להרוס אבל אלפי בתים שנבנו במגזר הערבי בניגוד לחוק נותרים על תילם. זאת הסיבה מדוע ממהרים להעמיד לדין חברי כנסת יהודים בגין אשמה כזאת או אחרת אך עם עזמי בשארה לא ממש רצו להתעסק. אז נכון שהלל ויס לא נמצא היום בקונצנזוס ולא בטוח שיקבל את אות יקיר אונברסיטת בר-אילן. אני גם מוכן להניח שלקונצרט ההתרמה הבא בבר-אילן הוא לא יוזמן ויישב על הבמה אבל אם בדבריו הוא חידד את ההרתעה, אם בדבריו הוא גרם לכך שמי שמגרש יהודים יחשוב פעמים, אם בדבריו הוא גרם לכך ששוב גורמי הביטחון יגידו כי יהודי חברון קיצוניים ואסור להתעסק איתם אז דיינו.