פוקס עוד יהיה רמטכ"ל

כשפרופסור הלל ויס קילל את מח"ט חברון, אל"מ יהודה פוקס, הוא קילל את עם ישראל שיבכה על עוד חלל. לא בכינו מספיק במלחמה האחרונה? איזו קטנות רוח, רוע לב, קטנוניות וטיפשות, ללא גבולות, בבן אדם אחד ועוד פרופסור!!! איך אפשר לאחל מוות לחייל צה"ל??? אלוהים ישמור. איפה אלוהים של פרופסור ויס? אל"מ פוקס הוא לא קצין בצבא הפרטי של אבא שלו. הוא משרת את עם ישראל ומשלם מחיר אישי גבוה. נכון זה מבחירה אבל היום בעידן המשתמטים ואלה שיש להם חברים (עיין ערך חבריו של ראש הממשלה...), צריך להצדיע לאל"מ פוקס ודומיו, מלח הארץ, שבזכותם אנחנו ישנים טוב בלילה. אני לא רוצה להיכנס לויכוח הפוליטי. זה לא מעניין אותי. מפריע לי שאנו חיים בעידן בו מתו הרגישות, הסבלנות, הסובלנות, הכבוד, הבושה, הצניעות, האמפתיה, ההקשבה, הנתינה ההתנדבות ההבנה. היום זה בעיקר חומר, ועוד קצת, אני חזק, תראו אותי, אני יודע, יש לי כסף, יש לי חברים, אתם טיפשים, לא שווים - אני חכם. מה יהיה?... אנחנו חיים בדמוקרטיה - מזל, וזכותו של פרופסור ויס להתבטא. גם אם הדברים קשים, והם קשים, צריך להתמודד עם הבחילה. אני לא חושבת שיש מקום להעמיד את הפרופסור לדין. מה אז? הוא יודה בעבירה של העלבת עובד ציבור? יכפור? יורשע וישב בכלא עד 6 חודשים. נו באמת. צריך פשוט להתעלם מהאיש הקטן הזה. להתייחס אליו כאל אוויר ולחילופין כאל פח אשפה מצחין. אני מאוד מקווה שהוא מייצג רק את עצמו. הדברים שאמר לא הופנו אישית אל אל"מ פוקס. הייתה זו התרסה נגד מדינה שלמה. נגד פקודות שלא מצאו חן. במקרה למח"ט חברון קוראים יהודה פוקס. אם היו קוראים לו מוישל'ה פרופסור ויס היה מאחל שמוישל'ה ימות. כשהייתי בגן קיללתי את נדב שימות הוא משך לי בשיער. בעיתונים של שבת קראתי שאל"מ פוקס, אשתו לילך, ובני משפחתו נפגעו. חבל, הם צריכים להיות גאים. שדברי הבלע לא יחלחלו ולא תיחלש רוחו של אל"מ פוקס. עם ישראל צריך אותו. אנשים רעים, עיין ערך פרופסור וייס, תמיד היו ותמיד יהיו. אנשים רעים לא מתים הם רק מתרבים. אנחנו חיים במדינה מתקרנפת מושחתת ומשחיתה. יש נקודות אור. את יהודה פוקס הכרתי כשהיה סרן. זה היה במסיבת יום העצמאות ה-47 למדינת ישראל בהוד השרון. כשישבנו בבית קפה בפלורנטין הוא דיבר על הצבא בהערצה. הייתי בהלם - מעולם לא פגשתי אדם שכל כך אוהב את המדינה, את צה"ל. "אני עוד אהיה רמטכ"ל", הבטיח. אין לי ספק. חזק ואמץ.