נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, אמר פעם שכאשר הוא רוצה לנסוע לחו"ל, החוק מחייב אותו לבקש ולקבל אישור לכך מאת שר המשפטים.
דומה, שאין כמו דבריו אלה של ברק להמחיש את הבעיה שתפחה לאחרונה לממדים - עד שלמעשה יצאה מכלל שליטה.
ואם להמשיך את האנקדוטה הזו של אהרן ברק, מה שקורה עתה - בלשון השאלה כמובן - הוא, ששר המשפטים ניצל את סמכותו והחליט שלא לאשר ולא לאפשר לנשיא בית המשפט העליון לנסוע לחו"ל. למה? ככה! מה תעשו לו?
מבחינה זו שר המשפטים למעשה תפס את מערכת המשפט כשמכנסייה מופשלים כלפי מטה.
כי עתה שר המשפטים בא עם מזמרה מושחזת של חוקים וסעיפים, ומבקש לגזום את כל מה שלדעתו צמח פרא בימי האקטיביזם, והסיפוח הזוחל, והכיבוש הנאור של מי שחשבו שגם השמים אינם הגבול.
ומה טוענים מתנגדיו של פרידמן? שהוא נוהג בניגוד לכללי הנימוס ובניגוד למסורת ארוכת שנים וכיוצא באלה חוקים לרגע, שהיו רשומים על הקרח שנמס.
הצחקתם אותנו. הרי הנהגת השופטים לדורותיה - היא זו שגם קבעה את כללי המשחק וגם נהגה בשיטת "תפוס כפי יכולתך" על-פי הכללים שהיא עצמה קבעה.
אלא שכמו סנדלר ההולך יחף, השופטים - דווקא הם - לא דאגו לרשום את הצעצועים שלהם בטאבו.
אבל נראה שגם היה להם נוח לשופטים שגבולות הסמכויות שלהם לא ייקבעו בחוק מפורש. שהרי בהעדר חוק מפורש אפשר להמשיך לקבוע את כללי המשחק לצורך סיפוחים נוספים.
עד שבא אחד פרידמן ומחליט שמסורת זה דבר יפה מאוד. במיוחד בחגים.
ראיתי אתמול בטלוויזיה את שופט בית המשפט העליון לשעבר, פרופ' יצחק זמיר, כשהוא מנסה להאבק ולהסביר ולנמק את התנגדותו לצעדיו של פרידמן. חי נפשי שעד לרגע זה אני כלל לא משוכנע שהוא, זמיר, דיבר עברית.
למה להעמיד פנים? ישנו רק אדם אחד - אחד בלבד - שמסוגל לצאת למאבק נגד פרופ' דניאל פרידמן.
והאחד הזה הוא אהרן ברק.
אבל ברק בחוכמתו יודע, שאם הוא נכנס אל הזירה - הציבור פשוט ישכח שלפני שנה היו חילופי נשיאים בבית המשפט העליון.
וכזאת לדורית ביניש - אהרן ברק לא יעשה.
