"תיק דבקה" היה יכול להיות אתר משעשע, אלמלא לקח את עצמו ברצינות רבה מדי. השם המוזר, הגרפיקה הגרועה שלו והכותרות הדרמטיות היומיומית "ידיעה בלעדית ממקורות המודיעין" משווים לו ארשת של אתר הדלפות, שהוקם בחיפזון משאריות תקציב יום הכיף לעובדי המנהל והמשק של המוסד.
פעם, במשך תקופה קצרה, קראתי בו כתבות כמעט מדי יום, אבל כשגודש החשיפות הדרמטיות הבלעדיות עבר את גבול הטעם הטוב, התחלתי לפקפק האם אינני משחית את זמני על טבלואיד. התשובה הגיעה לאחר אסון המטוס הרוסי עם הנוסעים הישראלים, שנפגע מטיל אוקראיני. "תיק דבקה" טען, שהמטוס הופל על-ידי פצצה, שהוחדרה לגוף המטוס בנובוסיבירסק על-ידי אלמונים, שהתחזו לחשמלאים. על-פי הסיפור, המטוס הגיע לישראל עם הפצצה בבטן וכשטס בחזרה, היא התפוצצה מעל הים השחור.
האתר הבטיח להציג בקרוב פרטים נוספים והוכחות. כשאלו לא הופיעו, שלחתי תזכורת בדוא"ל. נעניתי ביעוץ חינם לא להאמין למה שרוסיה כופה על אוקראינה להודות בפומבי ובהבטחת follow-up בקרוב. המובטח לא הגיע ואני הפסקתי להתעניין ב"תיק דבקה".
האם נכונה הידיעה, שהדבר החובבני הזה גרם לתרגיל הקפצה "רטוב" לכוחות הביטחון של ניו-יורק? קצת מוזר, כי אם האמריקנים האמינו, של"תיק דבקה" יש אכן מקורות במודיעין הישראלי, מודע לא אימתו את הידיעה עם המקור? בכל אופן, חתן השמחה ממשיך להציג את הידיעה המקורית על הפצצה "המלוכלכת" בניו-יורק ולצדה הידיעה על הכוננות של כוחות הביטחון האמריקנים, שבעקבות הידיעה הראשונה.
כל הסיפור הזה מוזר מאוד ולא נעים. מאידך, אלה האומרים שמדובר בפגיעה בתדמית התקשורת הישראלית, לדעתי קצת הגזימו. קודם כל, אם השב"כ היה חוסם את המדינה בגלל ידיעה בלוח המודעות של דוגוויל, האשמה היתה מוטלת בצדק על שב"כ ולא על התקשורת האמריקנית. וחוץ מזה, אם למרות קיומם המצער של "ידיעות-מעריב-הארץ", לתקשורת הישראלית יש עדיין תדמית, כנראה היא חסינה בפני פגיעה.
חלומות העיתונאי הוותיק צבי גיל, ממייסדי הרדיו והטלוויזיה בישראל, הוא אדם שיודע לחלום, כך על-פי עדותו שלו על עצמו. הוא כל כך טוב בזה, שאף פרסם מאמר ("חלום בלתי אפשרי") אודות חלומו לבנות שלום בין ישראל לערבים. הוא נתלה באילנות גבוהים, הם האנשים השונים, אשר חלמו והגיעו להישגים, שנראו בלתי אפשריים קודם להגשמתם.
אמנם חמק מתשומת לבו של צבי גיל, שלכל אותם האנשים שהוא הזכיר, למעשה היה לא חלום אלא תעוזה, ראייה עמוקה של ההתרחשויות, עובדות בדוקות, כושר התמדה, תוכניות פעולה ותמיד - אבל תמיד - קשר הדוק עם המציאות. הם ראו את מה שאחרים לא ראו - שיש דרך ממשית להגיע לאותן המטרות שהם הציבו לעצמם ולאחרים. רק חוסר הראייה של הדרכים האלו על-ידי האחרים "זיכה" את בעלי הראייה בתואר "חולמים". אלה שסתם חלמו למען החלום, נכשלו ונשכחו.
צבי גיל ראה כמתוך חלום את הנשיא סאדאת בישראל, האירוע שכמה שהוא היה נורא הוד, כך היה חד-פעמי. מאז מצרים עוינת בגלוי את ישראל וכמעט בגלוי נלחמת בה על-ידי הטרור הפלשתיני, אבל צבי גיל עודו חולם לשחזר את "השלום עם מצרים" בחזיתות אחרות ואינו מניח לעובדות להעיר אותו.
ועל-מנת לשתף אחרים בחלומותיו, הוא כותב: "עכשיו אנו שומעים על קולות ערֵבים לאוזן ממדינות ערב המתונות, לרבות סעודיה, על שאיפה לשלום כולל." זה כבר עסק רציני, זאת לא כתיבה סתמית של מי שאינו מבדיל בין פורצי דרכים לבין חולמי סרק. זהו זיוף המציאות, שמאז הקיץ ההזוי של 1993 מחזיק במצב אמוק את כל המדינה; זאת על-ידי החייאה כל פעם מחדש של אותו הברווז העיתונאי השדוף על "חלון ההזדמנויות" לשלום עם אחד הרודנים, ששלטונם יציב כי נשען על האיבה לישראל. זהו זיוף קטלני שהפיל אלפי קורבנות ומוביל את ישראל מאסון לאסון; כמעט כל אנשי הצמרת הפוליטית, הביטחונית והתקשורתית במדינה שותפים לו, מי באופן פעיל ומי על-ידי שתיקה נפשעת.
מר צבי גיל עצמו אינו מעוניין להתעסק בקטנות. כשנשאל מה בדיוק מתון בסעודיה, האם הוא יודע איך נולדה "היוזמה הסעודית" ומה כתוב בה, בחר לשתוק. אולי לא הזדמן לו לשמוע על נפלאותיו המשטר הסעודי, אולי הוא באמת לא מכיר את פרטי ההצגה של סיגמן-פרידמן, אולי לא שם לב, ש"היוזמה" כוללת את "שיבת הפליטים", כלומר זאת יוזמה להשמיד את ישראל בתמורה לנרמול היחסים איתה... או שמא, בדומה ל"תיק דבקה", מעדיף צבי גיל להתעקש על אמיתות ברווזיו.
"תיק דבקה" וצבי גיל הם רק שתי דוגמאות קטנות. ההבדל ביניהם - בהשפעת הדיווח התקשורתי השקרי על השטח. הסיפורים של "תיק דבקה" הם מקרה יחסית קל, ממש זוטי דברים.
קריאת המשך מומלצת: מאמר מאת ד"ר ישראל בר-ניר "
הברווז הסעודי".