מאז ומעולם אמרו לנו אבירי השלום כי חלון הזמן לעשות שלום עם אויבינו הולך ונסגר, ואם לא ניתן להם את מבוקשם בתוך אותו חלון זמן, ישנאונו לעולם. מכיוון שמבוקשם הוא כניסה מסודרת לאושוויץ נראה לי שחלון הזמן הזה לא מעניין אותי במיוחד
אבל יש חלון זמן אחר שהולך ונסגר עלינו, והוא הדמוגרפי.
מחצית מתלמידי בתי הספר בישראל הינם בני ובנות המגזרים השוללים את עצם קיומה של מדינת היהודים, כל מגזר מסיבותיו הוא. על המגזר הערבי אין להכביר מילים, שרת החינוך כבר הסכינה לעובדה כי קיום המדינה היהודית הוא הנכבה של הערבים. אבל כאשר מדובר בחרדים יש לנו בעיה אמיתית. מחד, בני עמנו הם, שותפינו לטרנספורטים לאושוויץ ולטבח חברון בתרפ"ט, שלא לדבר על פיצוצי האוטובוסים בירושלים. מאידך, הם מתנגדים עקרונית לקיומה של מדינת היהודים בצורתה הנוכחית, גשמית, דמוקרטית, וסובלנית. לכן הם מתייחסים אליה כמו כל גולה אחרת, לוקחים מה שיכולים ותורמים את המצער.
המגזר השלישי הוא המשתמטים החילוניים, שנימוקיהם עמם. בעוד עשר שנים כאשר כל אותם ילדים יהיו בוחרים, הקואליציה המשונה של שוללי ישראל היהודים והערבים תהיה לגורם שלטוני, ולא רק גורם שיש לקנות אותו מדי פעם.
לכן יש לעשות מעשה, ולהתנות את זכות הבחירה בקיום חובות האזרחות, שירות צבאי או לאומי מלא לכל יליד הארץ ועולה בגיל המתאים. יש לעשות זאת בחוק, עכשיו, לפני שחלון הזמן נסגר. לא כדי לבודד את החרדים והמשתמטים אלא לחייב אותם להיות שותפים לציונות. הדוגמא הקלאסית היא יהודה משי-זהב, חתן פרס ישראל, אשר היה אימת המדינה וממתנגדיה הקיצוניים ביותר עד אשר נרתם למעשה חסד של אמת. שותפות הגורל בין החרדים, המשתמטים לאחיהם היהודים חייבת לקבל את ביטויה במחויבות שווה למדינת היהודית, ואם לאו, אל להם להיות שותפים לזכויות האזרח.
ומה באשר לערבים? האזינו היטב לחבר הכנסת בראכה אשר הודיע כי הערבים לא יצטרפו לארגון שמטרתו לשמר את מדינת ישראל, שכן קיומה של מדינת היהודים הוא חטא-בל-יכופר כלפי האוממה הערבית. מכאן, שערביי ישראל אינם שותפים לבניין המדינה היהודית, ואם כך, פקעו זכויותיהם בה.
חלון הזמן הולך ונסגר. אם חוק שוויון חובות האזרחות לא יעבור בשנים הקרובות, תהיה עזיבה המונית של האזרחים ששווים פחות אך תורמים יותר, ואנו ניוותר כאן עם שוללי המדינה היהודית.