בחברת השפע הדמוקרטית הקפיטליסטית, קיימת סתירה פנימית עמוקה השומטת את הקרקע מתחת לעקרונות הליברליזם והחירות. מחד-גיסא, זוהי חברה המעלה על נס (לפחות ברמת ההצהרתית) את הערכים ההומניים הדמוקרטיים: את חופש המצפון, הדיבור, ההתאגדות, זכויות הפרט, הסובלנות וכן הלאה. בה בעת, זוהי חברה הסוגדת לערכים החומריים, עד שאלו הופכים לדומיננטייים ונעלים על פני כל ערך אחר.
הסגידה המוחלטת להצלחה הכלכלית וראיית חזות הכל בצבירת ממון ונכסים חומריים, שומטת את הקרקע תחת ערכי השוויון, האחווה והסולידריות האנושית. ההון מעמעם ומעוות את המונחים הבסיסיים המוחלטים של טוב ורע, הראוי והבלתי ראוי מבחינה מוסרית. העסקת הפועל הפשוט בתנאי שכר נמוכים נתפסת לעתים קרובות כלגיטימית, על-רקע האידיאל האוניברסלי האנושי לעשיית ממון. אלו מתקבלים בהבנה בייחוד על-רקע תהליך הגלובליזציה והשאיפה הקפיטליסטית שאינה יודעת גבולות, לכוח כלכלי ולהשפעה פוליטית.
הקפיטליזם, בדמות האינטרסים של בעלי ההון, שולח את זרועותיו הארוכות כמעט לכל תחומי חיינו. בהיות בעלי ההון בעלים של ערוצי התקשורת, הם שקובעים מהם מוצרי התרבות שיצרכו ההמונים ושולטים על התכנים המועברים לציבור בערוצי התקשורת על גווניהם השונים. לעתים, מתקבל הרושם כי מטרת מוצרי התרבות הללו- ליצור אדם בינוני, נטול מחשבה ביקורתית ויצירתית, עיוור ואדיש לתהליכים החברתיים והפוליטיים המתרחשים מעבר לסף ביתו. אזרח נטול מודעות פוליטית ורגישות מוסרית וחברתית. עובדה זו משרתת היטב את האינטרסים של האוחזים ברסן ההון-שלטון.
למעשה, מתהווה למול עינינו משטר דמוקרטי קפיטליסטי, האוחז בשיטות טוטליטריות סמויות ולא כוחניות, כדי להשליט אידיאולוגיה צרכנית עוורת לערכי מוסר ואנושיות. האידיאולוגיה המקדשת הצלחה כלכלית יוצרת "תהליך האחדה" המאפיין חברה טוטליטרית.
בהדרגה, הופכים האזרחים, במודע או שלא, לעבדים של מותגים הסוגדים לביטויי הצלחה חומריים הנתפסים כמזוהים עם שפע ושגשוג כלכלי. הרשתות הגדולות המשתלטות בהדרגה על חיינו בתחומי הביגוד, המזון, האופנה, תרבות הפנאי ועיצוב הבית- יוצרות אחידות חברתית ואנושית המוחקת במידה רבה את הפסיפס הרב גווני ואת הייחודיות האנושית על הקסם שבה. כולנו הופכים במידה זו או אחרת ל"חיילי הקפיטליזם" הממושמעים.
בה בעת, הופכים האזרחים ל"עבדים מרצון" המקדישים חלק דומיננטי מזמנם ומהאנרגיה הנפשית שלהם בעבור מולך הקריירה והשגשוג הכלכלי. למרבה האירוניה, ההבטחה לאושר הנובע מהצלחה כלכלית וצבירת נכסים מכזיבה לעתים קרובות. במירוץ אחר העמידה בקצב הדרישות החברתיות, מאבדים רבים את הדרך האידיבידואלית המתאימה להם ואת אושרם.
לתהליך זה תוצאות חברתיות ופוליטיות עמוקות. עמעום המשמעות של ערכי מוסר אנושיים לנוכח ערך ההצלחה הכלכלית "הנעלה" על כל ערך מוסרי אחר. התחזקות פוליטית של בעלי ההון וחיזוק הקשר שבין הון ושלטון. שליטה "טוטליטרית" של בעלי אינטרסים בהמון באמצעים מתוחכמים ומניפולטיביים. אלו מבוססים על אידיאולוגיה צרכנית המקדשת סמלי הצלחה ויוצרת אזרח שהוא "עבד" של סמלי הצלחה מותגיים, נטול חשיבה עצמאית ביקורתית, סוגד לערכים חומריים וחף מרגישות חברתית ואנושית.
