בשורת מאמרים שפרסם לאחרונה מסביר גדי טאוב כי הבעיה הדמוגרפית המאיימת להפוך את מדינת ישראל למדינה דו לאומית היא הגורם המכריע שהופך את ההינתקות מרצועת עזה לצעד נכון, והיא הגורם שמחייב נסיגה מיהודה ושומרון.
מתנגדיו של טאוב ובראשם תומכי הימין והנהגת המתנחלים מתבססים על נימוקים ביטחוניים ומצביעים בצדק על המציאות הביטחונית החמורה שיצרה ההינתקות ועל הסיכונים העצומים שבנסיגה מיהודה ושומרון. לשיטתם, כל נסיגה עתידית משמעה רוח גבית לטרור ודחיפה לשאיפות האיסלאם הרדיקאלי להשמדת ישראל.
אינני חולק על קביעתו של טאוב כי המציאות הדמוגרפית מהווה סכנה לציונות וכי יש למנוע סכנה זו. איני חולק גם על קביעת יריביו כי בעתיד הנראה לעין כל נסיגה משמעה חיזוק הטרור וסיוע למאבק נגד עצם קיום מדינת ישראל.
מרבית הציבור מודע לבעיה הדמוגרפית וחושש ממנה. מרבית הציבור מודע גם לסכנה הביטחונית שבנסיגה מיו"ש. אם נסתמך על טאוב המטיף לנסיגה מלאה מיו"ש מנימוקים דמוגרפיים, או על יריביו השוללים כל נסיגה בשל הסכנות הביטחוניות, הרי שאנו לכודים בדרך ללא מוצא בה כל צעד שנעשה טומן בחובו סכנה למפעל הציוני.
הבעיה עם גישת טאוב ותומכי ההינתקות ועם גישת מתנגדי ההינתקות והנסיגות היא ששני הצדדים טועים, מטעים וגוררים את כולנו למשחק סכום אפס לפיו ניצחונה של אחת הגישות משמעה הפסד מוחלט לגישה השנייה.
פתרון הבעיה הדמוגרפית באמצעות נסיגה מלאה מיו"ש שגוי, מסוכן ובלתי הכרחי. הטענה לפיה יש לכרות איבר חולה כדי להציל את הגוף אינה רלוונטית כאן בדיוק כמו הצעה לכרות את ראשו ולבו של חולה כדי להצילו. נסיגה מלאה מיו"ש, נסיגה שמשמעה הפיכת ישראל למדינה בעלת גבולות בלתי ניתנים להגנה, חשופה לטרור ובעלת מותניים צרים של 15-20 ק"מ במרכזי האוכלוסיה והתעשיה הגדולים, משמעה פתרון בעיה אחת במחיר החמרת בעיה אחרת, לא פחות הרסנית. מלבד הסכנה הביטחונית, נסיגה מכל יו"ש משמעה פגיעה אנושה באתוס הציוני בדמות התנערות מנכסים היסטוריים ולאומיים בצורה חסרת תקדים בחומרתה.
מנגד, התעלמות מהבעיה הדמוגרפית כפי שמציעים מתנגדי הנסיגות משמעה הטלת ישראל לתוך מציאות מסוכנת שבה היא עלולה להפוך למדינה דו לאומית. לפיכך, שלילה מוחלטת של כל נסיגה שהיא בשם נימוקים ביטחוניים משמעה סיכון חמור של המפעל הציוני.
לפיכך נדרשת חלופה שלישית, חלופה שמשקללת את כלל הבעיות והאינטרסים הלאומיים לכדי אסטרטגיה ציונית כוללת. הציבור הישראלי התפכח בשנים האחרונות משתי אידיאולוגיות על: הסכם אוסלו וההינתקות ניפצו את חזון ארץ ישראל השלמה וכשלון אוסלו וההינתקות ניפצו את חלום השלום. הבעיה עם שתי הגישות היא ששתיהן טוטליות ומתעלמות מהמציאות. המשך המצב הקיים הרסני מבחינה דמוגרפית ונסיגה מלאה הרסנית מסיבות ביטחוניות ולאומיות.
אסטרטגיה ציונית כוללת צריכה להביא לידי ביטוי את האינטרסים הביטחוניים ההכרחיים, את הבעיה הדמוגרפית, את חשיבותם הלאומית וההיסטורית של אזורים מסוימים, את צביונה הדמוקרטי של ישראל, את משמעות הויתור על חלקי מולדת ועוד. לעיתים יעמדו אינטרסים שונים בהתנגשות, הפתרון לכך אינו בויתור מוחלט על אחד מהם, אלא ביצירת סדרי עדיפויות בכל תחום, ובהבטחת מקסימום יעדים בעלי חשיבות עליונה וסיפוחם תוך ויתור על יעדים בעלי חשיבות פחותה.
