ב-1994, בעיצומו של המשבר בשוק הנדל"ן בארה"ב, מצא קבלן ישראלי מסויים את עצמו במצב בלתי נסבל. בניין פאר בן 40 דירות שבנה כספקולציה בלוס אנג'לס עמד ריק, הנושים עמדו בפתח, והיה ברור שתוך מספר שבועות יוכרזו הוא ושותפו כפושטי רגל. ואז קרה משהו מהסרטים: לפעמים, כידוע, מתרחשים נסים כשלא מצפים להם, וזה מה שקרה כאן. השותף האחראי על מכירות הדירות הצליח לפתע לשכנע 40 משפחות לקנות דירות בבניין, במחיר מלא וללא שום הנחות, והבנקים הזרימו את כספי המשכנתאות לקבלן ושותפו. הפרויקט, שמספר שבועות קודם לכן עמד בפני עיקול ופשיטת רגל, הפך לסיפור הצלחה גדול.
שישה חדשים עברו. קוני הדירות שילמו מדי חודש את תשלומי המשכנתא, ואז הגיע החודש השביעי. בחודש השביעי, משום מה, לא שילם אף לא אחד מבעלי הדירות את התשלום החדשי. אחד מהבנקים, שמימן מספר גדול של משכנתאות בבניין, שלח את אחד מפקידיו לרחרח ולברר מה הסיפור. והסיפור, רבותי, לא היה נעים. הבניין עמד נטוש ללא סימני חיים, וכפי שגילה הבנק לאחר מכן, כל המכירות היו פיקטיביות ונעשו ל"קונים" שנפטרו ועברו לעולם שכולו טוב בחודשים שקדמו למכירת הדירות. הקבלן ושותפיו נעלמו מיד לאחר שקיבלו את כספי המשכנתאות מהבנקים, אך לא לפני שדאגו שששת התשלומים הראשונים יעשו מראש.
ידו של החוק ארוכה, ותוך מספר חדשים נמצאו ונאסרו שני השותפים. שניהם נשלחו לכלא למספר שנים, וכל מה שנותר מסיפור ההצלחה שלהם הוחזר לבנקים בצורת קנסות. שנים לאחר מכן, לאחר ששוחרר מהכלא, פגשתי את השותף שמכר את הדירות לדיירי בית העלמין. לבוש חליפה ומגבעת שחורים, הוא יהודי חרד, מוסמך לרבנות, המשמש היום כרבה של קהילה באחד מפרברי לוס אנג'לס. דיברנו על נושאים רבים, ולאחר מספר כוסות קפה שאלתי את מה שהעיק עלי מאז הגיע סיפור ההונאה לעיתונים: כיצד נותן ידו רב חרד למעשה הונאה כזה? אנו, שעלינו הוטלה המצווה להיות אור לגויים?
"אתה לא מבין," ענה לי, "עקצנו את הבנקים של הגויים. התלמוד מרשה זאת, ואם תתחיל ללמוד גמרא, תמצא שאין במה שאני ושותפי עשינו עברה הלכתית." האמנם? הדת שעל ברכיה חונכתי מרשה לגנוב מכל מי שאינו ישראל? אם כך, מסתבר שזוהי תורת המוסר היהודית בגרוש: כללי המוסר חלים עליך בתוך הקהילה היהודית, אך אין צורך בהם בעיסקות עם גויים.
עיון באינטרנט גילה שכשניסו מספר רבנים למתן את השקפות התלמוד ולהתאימן למאה ה-21, יצא עליהם זעמו של הרב דויד בר-חיים, מישיבת "מרכז הרב", שבמאמר שפרסם הזכיר לאלה הרואים עצמם כיהודים ש:
- בדיני רצח, יש הבדל בהלכה בין רצח של יהודי לרצח של גוי (שהוא חמור פחות).
- שאסור לחלל שבת כדי להציל חייו של גוי.
- שאסור להשיב אבידה לגוי, אם הסיבה לכך היא שהמשיב אוהב את הגוי ומרחם עליו.
- שטעות הגוי מותרת - כגון שטעה בחשבון העודף, ומותר להטעות את הגוי במזיד.
- שרק על גניבת נפש ישראל חייבים מיתה, הגונב את הגוי פטור.
- המכה וחובל את הגוי פטור מתשלומי הנזק, אבל הגוי שהכה את היהודי חייב מיתה.
- שאין מחזירים הונאת גוי- כגון שמכר לו מוצר במחיר מופקע, לא צריך לפצותו.
- אין ממנים גוי לא למלכות ולא לכל שררה (כגון שר ממשלה) ואפילו גר צדק לא.
- המוציא שם רע על גיורת פטור מן המלקות.
- האיסור "לא תשנא" חל רק על יהודי, מותר לשנוא גוי.
- מותר לנקום ולנטור לגויים, וכן מצות ו'אהבת לרעך' חלה רק על יהודי ולא על גוי.
- "הגויים, בשר חמורים בשרם", והם משולים לבהמה.
מדוע מופיעות הלכות כאלו בתלמוד? בימי הביניים, בהם חובר התלמוד, היוו הלכות אלו תשובה לכתבי הנאצות וההסתות הנוצריים. מאז עברו שנים רבות, התיאולוגיה הנוצרית התמתנה והתאימה עצמה לזמנים החדשים. הזרם הרפורמי ביהדות זנח את ההלכה לחלוטין, אך רוב היהודים המסורתיים מעדיפים להעמיד פנים שהתלמוד מגלם את האפותיאוזה של חכמת ישראל, ובכך הם טועים ומטעים, התלמוד משקף את זרם המחשבה ששרר בתקופה מסוימת תחת שלטון זר. מה שהיה נכון בתנאים של המאה השמינית נראה מאולץ ומאובן במאה ה-21.