כמו בקילוף בצל, שכבה אחרי שכבה, מתגלים כמעט מדי יום אירועים והרפתקאות בלתי-שיגרתיים של האירועים סביב חפציבה בחדשים האחרונים. הגילוי האחרון הוא שדניה-סיבוס, אחד הקבלנים הגדולים של חפציבה, שבנתה בעבורה מאות דירות בכל הארץ, חשדה כבר לפני חצי שנה, ואולי יותר, שמשהו לא בסדר אצל נותן העבודה הגדול שלה.
ב-31 בדצמבר אשתקד, כך מתגלה, היתה חפציבה חייבת לדניה-סיבוס כ-48 מיליון שקל על חשבון עבודות בניה שביצעה, ולא שילמה בעדן. המנכ"ל עופר קוטלר חשד ודאג. בחודשים האחרונים פעל נמרצות כדי להקטין את יתרת החוב. ברבעון הראשון של השנה הצליח לגבות כ-10 מליוני שקלים. ברבעון השני הצליח לגבות כ-9 מליוני שקלים נוספים. הוא היה ממשיך לגבות חובות, אלא שבועז יונה הקדים אותו, וחברתו התמוטטה.
המפתיע הוא, שקוטלר וחבריו להנהלת החברה הסכימו בראשית 2007, למרות החשדות, לחתום על חוזה נוסף אחד לפחות עם חפציבה. מכל מקום, לפני חודשיים, ואולי יותר, הגיעו בדניה-סיבוס למסקנה שהחברה בקשיים אמיתיים. הם הפסיקו לבנות בעבורה 100 דירות באחד הפרויקטים, כי חפציבה הפסיקה לשלם. לא ידוע, אם קוטלר דיווח לדירקטוריון ולראשי אפריקה-ישראל על התפתחות זו.
בועז יונה השתתף, דן, החליט וחתם ביום ד' (22.8.07) היה גילוי אחר: ב-13 בספטמבר כונסה אסיפה כללית מיוחדת של חפציבה-דיור. היה בה משתתף אחד: בועז יונה, היו"ר, המנכ"ל והבעלים הבלעדי. יונה ישב עם עצמו, הגיש הצעת החלטה, הצביע בעדה, ורשם כיאות את מהלך "הדיון" בפרוטוקול. כמו שאומרים: הצגה של איש אחד.
מעניין לא פחות הוא מה היה תוכן ההחלטה: האסיפה הכללית, כלומר יונה, התחייבה שלא למכור מניות או לא לשעבד "חלק מהותי" של מניות חפציבה-דיור ללא הסכמת אלקטרה. מדוע? כי אלקטרה נתנה לחברה, ב-27 ביולי, הלואה של 55 מיליון שקל, עם אופציה להמיר אותה בעתיד למניות של החברה.
שימו לה לתאריכים: ההלואה ניתנה בסוף יולי. האסיפה הכללית של יונה עם עצמו, הנותנת לאלקטרה בטחונות מסוימים על ההלואה, התקימה רק לאחר כחודש וחצי. מה קרה? מסמך אחר שהתגלה אתמול, ופורסם בלעדית ב-Nfc, מגלה מה אירע מאחורי הקלעים: אלקטרה נתנה הלואת-ענק, אך לא קיבלה בטחונות של ממש! עד היום, כך גילינו, אין לה שיעבודים על נכסי חפציבה-דיור. אולי לא היתה ברירה, כי כל הנכסים של החברה היו משועבדים עוד לפני כן לבנקים. אבל, אם כן, מדוע נתנו המנכ"ל איתמר דויטשר וחבריו להנהלה את ההלואה, ובכך סיכנו, כפי שאנו יודעים היום, את כספי החברה?!
נראה, שזמן קצר לאחר מתן ההלואה התעורר מישהו באלקטרה, החל לשאול שאלות וחיפש בטחונות. כיון שחפציבה-דיור לא יכלה לתת שיעבוד, היא נתנה במקום זאת ביטחון אחר: היא התחיבה לא להעביר מניות או לתת שיעבודים למישהו אחר, ללא הסכמה מראש של אלקטרה.
היום, לאור התמוטטות חפציבה-דיור, ברור שהתחיבות זו לא שווה הרבה.
מה שאיננו יודעים עוד הוא, מה קורה בשבועות האחרונים מאחורי הקלעים בהנהלת אלקטרה, שחפציבה חייבת לה בסך-הכל 170 מיליון שקל. מי שם נגד מי, מי מאשים את מי, והאם מישהו (ומיהו?) ישלם בראשו. לפי קצב חשיפת המסמכים והעובדות, לא ירחק היום שגם זה יתגלה.
