תנועת החמאס בטוחה שכוחה הולך וגובר מיום ליום וכי בסופו של דבר הפלשתינים והעולם ישלימו עם עובדת השתלטותה על רצועת עזה ויעברו לסדר היום. הביטחון העצמי של החמאס רב עד כי דובריה מעיזים לאיים על העולם המערבי. "המערב צריך לרסן את ישראל אחרת יתפוצץ המזרח התיכון היושב על חבית חומר נפץ. אני מקווה שהמערב יתעורר לפני שתהיה התפוצצות יותר נוראה מאירועי ה-11 בספטמבר 2001", מזהיר הד"ר אחמד יוסף, יועצו המדיני של ראש ממשלת החמאס המודח איסמעיל הניה במאמר שפרסם השבוע.
מנגד, באש"ף בטוחים שהשתלטות החמאס על עזה הוציאה אותו לגמרי מהמשחק הפוליטי ושגם מדינות ערב יודעות זאת. לדעת בכירי אש"ף זהו העיתוי הנכון ל"סגור עסקה" עם ישראל. לדעתם, ראש הממשלה אולמרט, צלח בהצלחה את דוח הביניים של ועדת וינוגרד והוא מעוניין בהישגים מדיניים שיבטיחו את הישארותו בשלטון.
אם נוסיף לכך את המסרים המרגיעים ששיגרה סוריה כי איננה מעונינת במלחמה עם ישראל והעובדה שהנשיא בוש מעוניין בהגשמת חזון המדינה הפלשתינית לפני שיעזוב את כסאו בבית הלבן הרי שלפנינו אוסף של צדדים מעוניינים בעלי אינטרסנטים שיכולים להגיע להסכם מדיני. באש"ף בטוחים שאין צורך כלל במשא-ומתן, רוב הנושאים של הסדר הקבע, כ-90% מהם כבר סוכמו בוועידת קמפ דיויד ושיחות טאבא ב-2001 ואת מה שנותר ניתן לסיים בתוך זמן קצר.
"הגיעה השעה לקבל החלטות", אומר סאיב עריקאת מבכירי אש"ף, "ולקבוע לוח זמנים מפורט להקמת המדינה הפלשתינית". ברחוב הפלשתיני לעומת זאת יש אדישות לנושא המו"מ על הסדר הקבע. מה שמעסיק את הרחוב הוא הניתוק של הגדה המערבית מעזה ומעללי החמאס ברצועת עזה. רבים משוכנעים שה"כינוס הבינלאומי" שיוזם הנשיא בוש בקיץ הוא "הצגה" שלא תוביל לשום הסכם.
השבועות הקרובים יקבעו מי צודק, ארגון החמאס או אש"ף. הרבה מאוד תלוי גם בממשלת ישראל. האם תסכים לעמדת אש"ף כי קו ההתחלה של המו"מ הוא הסיכומים של ממשלת ברק עם הפלשתינים ב-2001? שר הביטחון אהוד ברק עצמו גורס כי אין שום סיכוי להסדר וכי אין שום הבדל בין הפתח לחמאס אך הוא איננו זה שמנהל את המו"מ עם אש"ף. אירן מתכוונת להכשיל את ה"כינוס הבינלאומי" שמארגנת ארה"ב באמצעות שלוחותיה, החיזבאללה, החמאס והג'יהאד האיסלאמי. לפיכך צריך לקחת ברצינות את אזהרותיו של הד"ר אחמד יוסף. ישראל גם צריכה להנמיך את הציפיות מהמפגש הזה. האכזבה מכישלון פסגת קמפ דיויד לפני שבע שנים הביאה להתפרצות אינתיפאדאת "אל-אקצה".
ארגון החמאס גם עלול לנצל את כשלון "הכינוס הבינלאומי" כדי לנגח את הנשיא הפלשתיני מחמוד עבאס ולהגביר את כוחו בגדה המערבית. במצב שכזה שבו המחנה הפלשתיני חצוי לשניים כשהחלק הקיצוני נתמך על יד "ציר הרשע" בראשות אירן צריכה ישראל להתנהל בזהירות רבה ולא למהר לוותר על האינטרסים הביטחוניים שלה. כדאי לשתף את שר הביטחון אהוד ברק בדיוני המשא-ומתן ולא להסתפק רק במינוי השר חיים רמון לתפקיד הבכיר של ריכוז המשא-ומתן המדיני.
לברק יש ניסיון רב מניהול השיחות על הסדר הקבע לפני שבע שנים וגם ניסיון מדיני מניהול המשא-ומתן עם סוריה בשיחות שפרדסטאון. אכן, חלון ההזדמנויות להסדר מדיני נפתח שוב אך אסור למהר. בערבית אומר הפתגם "החיפזון הוא מן השטן". בשיחות קמפ דיויד סירבו הפלשתינים להסדר ביניים ארוך טווח למרות שידעו כי אין סיכוי להשגת הסדר קבע, הם רצו "הכל או לא כלום". ישראל צריכה להפיק מכך את הלקחים ולהכין בתיאום עם ארה"ב, את החלופה של הסדר ביניים אחרת אנו עלולים להגיע שוב, במקרה של כישלון השיחות, לעימות אלים רחב היקף עם הפלשתינים.
