התפטרותו של ראזי חמד דוברו של ראש ממשלת החמאס המפוטר איסמעיל הניה בשל חילוקי דיעות על מדיניות ארגון החמאס כלפי הפתח והצעדים שנוקט החמאס בתוקף היותו בעל הבית ברצועה היא העדות הטובה ביותר למצבו של הארגון בחלוף יותר מחודשיים ימים להשתלטותו הצבאית על הרצועה.
בתחילה חששו הפלשתינים כי ארגון החמאס יקים "אמירות איסלאמית" ברצועה ושלטון הדומה לשלטון הטאליבן באפגניסטן, החמאס משהה כוונה זו בינתיים, אך במהרה התברר כי החמאס שהפך "לשיכור ניצחון" מנצל את הכוח שבידיו והחל להיות נוקם ונוטר לבני עמו עד שהצליח להרוס במו ידיו את תדמיתו בעיני הפלשתינים והעולם.
בכירי ארגון החמאס מנסים לטעון כי הירידה בפופולריות שלהם ברחוב הפלשתיני נובעת מהמצור הכלכלי שמטילה ישראל על הרצועה, מהפסקת החשמל, סגירת המעברים והמשך החרם הבינלאומי על-ידי הקוורטט, אבל סקרי דעת הקהל הפלשתינים והתרשמויות של מבקרים זרים בעזה מעידים שהסיבות לכך הן שונות בתכלית. הציבור העזתי שמאס בשחיתות של תנועת הפתח החל לגלות שגם שלטון החמאס מאמץ נורמות של שחיתות ומאפיינים של שלטון דיקטטורי. כוח השיטור המיוחד של החמאס המכונה ה"כוח הביצועי" הפך לכוח הדיכוי העיקרי של משטר החמאס ולמקור שנאה של תושבי הרצועה. הכוח הזה מבצע פשיטות על בתים, מעצרים, חיפושים באופן יום יומי ופוגע בחופש וזכויות האזרחים. אפילו חתונות ושמחות משפחתיות הצליחו חיילי הכוח הזה לקלקל בתואנות שונות.
העיתונות הפלשתינית היוצאת לאור ברמאללה תיארה בסוף השבוע שעבר את מעללי ה"כוח הביצועי" של החמאס ברצועה: ירי לעבר אלפי מפגינים של הפתח במהלך תפילות יום השיש ברצועה ופגיעה פיזית בעיתונאים פלשתינים המנסים לסקר את פעולות פעילי החמאס. העיתונות הפלשתינית החלה גם להשוות בין מעללי החמאס למעללי ה"כיבוש הישראלי", דבר המעיד על השנאה הרבה שהצליח ארגון החמאס ללבות, במעשיו, נגד עצמו.
מוופק מטר, עיתונאי פלשתיני, פרסם שלשום מאמר בעיתון "אל-חיאת אלג'דידה" בו סיפר כי 190 אסירים פלשתינים מתו בבתי הכלא הישראלים במהלך 40 שנות הכיבוש הישראלי והנה ארגון החמאס הרג בתוך ארבעה ימים, שבמהלכם השתלט על הרצועה, 190 פלשתינים ועדיין ממשיך במעשי ההרג והמעצרים של אלפים מבני העם הפלשתיני.
ממשלת סלאם פיאד ברמאללה נחלצה אף היא להגן על העיתונאים שהותקפו בעזה על-ידי אנשי החמאס. שר ההסברה ריאד אלמאלכי הודיע על הזדהות הממשלה עם העיתונאים שנפגעו ואגודת העיתונאים הפלשתינית ארגנה הפגנה גדולה ברמאללה. ארגון החמאס מדבר בשני קולות, מחד, ראש הממשלה המודח איסמעיל הניה הודיע כי ארגונו לא ייפגע בחופש הביטוי אך מאידך-גיסא הפכו ההתנכלויות של אנשי החמאס לעיתונאים בעזה לדבר יום יומי, מעשה שבשגרה.
ארגון החמאס גם איבד בעיני תושבי עזה הרבה מתדמיתו כארגון הלוחם נגד ישראל. הוא הפסיק את ירי טילי הקסאם לעבר ישראל ומסתפק רק בירי פצצות מרגמה. החמאס גם הפסיק את פיגועי ההתאבדות בתוך ישראל ושומר על סוג של "הודנה" תוך שהוא מנסה להגיע עם ישראל על עסקה לשחרור מאות אסירים פלשתינים בתמורה לחייל החטוף גלעד שליט. ו"המתנה" הגדולה ביותר, בעיני הפלשתינים, שהעניק החמאס לישראל היתה העובדה שאנשיו פתחו באש על בני עמם אנשי הפתח. בכך "הגשים" החמאס, לדעת רבים מהפלשתינים, את התקווה הישראלית לפרוץ מלחמת אחים ברצועה.
עם זאת הירידה בפופולריות של החמאס ברחוב הפלשתיני היא מסוכנת לישראל. גורמי המודיעין בישראל מעריכים כי התסכול בשורות ארגון החמאס מכך שאינו זוכה ללגיטימציה בין לאומית או אפילו ללגיטימציה פנים פלשתינית מספיקה תדחוף את הארגון לעשות פיגועים נגד ישראל. גם הבידוד המדיני וניטרולו של ארגון החמאס מהמשא-ומתן על הסדר הקבע וכינוס ה"ועידה הבינלאומית" מקצינים את עמדותיו. אם נוסיף לכך את שאיפתן של אירן וסוריה, המארחת בדמשק את מפקדת החמאס, לשבש את הסיכויים להסדר מדיני ישראלי פלשתיני קרוב הרי שלפנינו מרשם לגל אלימות שאותו יוביל הפעם ארגון החמאס.