X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  מאמרים
ארז תדמור מנכ"ל תנועת "אם תרצו"
עוצמתה וחוסנה של המדינה נמדדים לא במספר הטנקים והמטוסים שלה, ולא בכמות המזומנים ואיגרות החוב שברשות הבנקים שלה, אלא במידת רצונו של העם לקשור את גורלו במדינה והארץ ובמידת המחויבות שחשים לאלו בני העם. מאמר מיוחד לרגל יום השנה ה-110 לכינוס הקונגרס הציוני הראשון
▪  ▪  ▪

לפני 110 שנים, ב-29 לאוגוסט 1897, התכנס בבאזל הקונגרס הציוני הראשון שהצליח לאחד לראשונה מאות פעילים וארגונים ציוניים מרחבי העולם לגוף פעולה אחד שישמש כבא כוחו של העם היהודי בתביעותיו הלאומיות. שלושה ימים לאחר סיום הקונגרס כתב הרצל ביומנו אמירה שגם הוא ידע שתוביל להרמת לא מעט גבות: "אם אמצה את קונגרס באזל בדיבור אחד, שאזהר שלא להגותו ברבים, הריהו זה: בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים. אם אומר זאת היום בקול יענה לי צחוק כללי. אולי בעוד חמש שנים, בוודאי בעוד חמישים שנה, יודו בכך כולם".
ואכן, לאחר הקונגרס עלתה הציונות על נתיב בלתי מתפשר שהוביל בסופו של דבר להקמתה של מדינת היהודים ולהפיכת התנועה הציונית לאחת מהתנועות הלאומיות המצליחות ומעוררות ההשראה שהיו מעולם. הרצל לא זכה לראות בפירות עמלו ונפטר ביולי 1904. 13 שנים לאחר מותו זכתה הציונות להישג המדיני המשמעותי הראשון שלה ב'הצהרת בלפור' שקראה להקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל. ההצהרה נטעה תקוות רבות בלבבות היהודים אולם רק כעבור שלושים שנים ועשור מאוחר מדי, תורגמה להחלטה מעשית על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל במליאת האו"ם ב-29 לנובמבר 1947, חמישים שנים ושלושה חודשים בדיוק לאחר דבריו הנבואיים כמעט של הרצל.
הצלחת המהפכה הציונית
מכאן היתה הדרך למדינה עצמאית קצרה. כעבור חצי שנה, בה' באייר תש"ח, זכה העם היהודי לחידוש עצמאותו במולדתו העתיקה לאחר קרוב לאלפיים שנים. באופן חסר תקדים היסטורי, האומה היהודית שגורשה מארצה ונפוצה לכל קצוות תבל אזרה את כל כוחותיה, רצונותיה וכישרונותיה הלאומיים, אספה עצמה מהריסות הגלות והשואה והקימה, נגד כל הסיכויים, מדינה משגשגת ובעלת עוצמה ותוקף מוסרי הנשען על אלפי שנות היסטוריה יהודית. המהפכה הלאומית של העם היהודי, משואה לתקומה, שהגשימה באחת את חלומם של שמונים דורות שהתפללו "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" קרמה עור וגידים. הציונות זכתה למקום של כבוד בהיסטוריה האנושית.
הרצל, כמוביל 'הציונות המדינית' ראה בפעילות המדינית והדיפלומטית את דרך הפעולה המתאימה להשגת מטרות הציונות. הוא פעל להשגת הכרה בינלאומית בכך שארץ ישראל היא ביתו של עם ישראל והטריטוריה שבה תקום בעתיד מדינתו, וחשש כי חדירה זוחלת לארץ, בה דגלו חסידי 'הציונות המעשית', תעורר התנגדות בינלאומית ותוביל ללחצים מצד מתנגדי הציונות להפסקת פעילותה. הרצל זיהה את שעת הכושר של הציונות לקראת קריסת האימפריה העותומאנית וכבר ב-1896 כתב כי "אם לא אקבל את ארץ ישראל עכשיו, אקבל אותה בזמן חלוקתה של טורקיה... וחלוקתה של טורקיה פירושה מלחמת עולם".
במקביל לכתיבת דברים אלה כיתת הרצל רגליו בין בירות אירופה, וקיים מאות פגישות עם ראשי מדינות, דוכסים ומדינאים - ביניהם קלמאנסו, וילהלם השני, לויד ג'ורג' ובלפור. פגישות אלו הן שהולידו לבסוף את הצהרת בלפור.
אולם, את עיקר הפעילות הציונית ראה הרצל בהסתכלות העם היהודי פנימה אל תוך עצמו ובמוכנותו לקחת את גורלו בידיו. "רק העם עצמו יכול להושיע את עצמו", אמר הרצל בקונגרס הראשון, "אם הוא לא יושיעו - אין לו תשועה בכלל". ביומנו כתב: "אנו קרובים לירושלים באותה מידה שאנו רוצים בירושלים. זוהי שאלה של הרצון המפעם בתוכנו. תפקידנו הוא לעורר רצון זה, לקומם אותו, ואם אפשר גם לדרבן אותו".
הרצל ראה ברצון הלאומי את התנאי המרכזי להצלחת הציונות, ופעל לחיזוק התמיכה בציונות בקרב העם היהודי המפוזר. הוא חזר ואמר כי רק גיבוי יהודי רחב יאפשר לתנועה הציונית לבוא בדרישות כלשהן לאומות העולם. "הרצל גם ידע שכל גאולה נובעת, קודם כל, ממעמקיו של הרצון הלאומי לגאולה ושכל שחרור, קודם כל, אינו אלא שחרור עצמי", כתב פרופ' בן ציון נתניהו בספרו 'חמשת אבות הציונות' על גישתו של חוזה המדינה. "הרצל ידע שלא על יסוד כוחות חומריים, לא על יסוד בניין בתים או רכישתן של חלקות אדמה, תשיג אומה את מאווייה. רק על יסוד שינוי בלתי מורגש ובלתי נתפס במערך הנפשי שלה, באופייה ובהשקפותיה".
אותו 'רצון לאומי', שכונה על-ידי הרצל גם כ"אומץ ממלכתי", הוא הוא הדבר אותו ראה כחשוב ביותר להצלחת המשימה הציונית. מרגע שיתגבש רצון זה והעם יתרומם ל'אומץ הממלכתי' הראוי, יירתמו כוחותיה וכישרונותיה של האומה למען הציונות, וחידוש הריבונות היהודית בארץ אבותינו יהפוך ממשאלה למעשה. לפיכך הקדיש הרצל חלק שווה לזה שבמאמציו המדיניים לנושאים פנים לאומיים ופעל לעורר ולקומם את רגש הלאומיות והגאווה היהודית.
היחלשות הציונות והמשבר שבעקבותיה
היום, 110 שנים אחרי הקונגרס הציוני המכונן, מוטלים הישגי התנועה הלאומית היהודית בספק. אותה אנרגיה ציונית ורבת הישגים נמוגה בהתמדה. יש לומר את הדברים בצורה ברורה: הציונות נתונה במשבר עמוק ויש שיגידו בשלבי גסיסה. ההוויה הישראלית, וזאת יכול להעיד כל ישראלי, עומדת בניגוד גמור לרוח הגדולה שאפשרה את הולדתה של המדינה וליוותה אותה בעשורים הראשונים לחייה.
לכאורה, המצב אמור היה להיות שונה לחלוטין. מבחינה חומרית מעולם לא היה מצבם של היהודים טוב יותר. הצבא היהודי, הוא בעל עוצמה, הכלכלה הישראלית שרדה משבר עמוק והיא צומחת בעקביות, איכות החיים בישראל עולה בהתמדה ולפני מעט יותר מעשור הצליחה המדינה היהודית לקלוט בהצלחה מרובה למעלה ממיליון עולים ממדינות ברית המועצות לשעבר.
ולמרות כל זאת מסכימים כולם: משהו הלך לאיבוד בדרך. החברה הישראלית מפוצלת מתמיד. הסולידאריות הכלל ישראלית אבדה, ומדי יום מאשימים נציגי קבוצה אחת את האחרת בכישלונות ובקשיים היומיומיים שהם חלק מחייה של כל אומה. הירידה מהארץ גוברת כאשר רבים אינם מבינים עוד מדוע עליהם להישאר במדינה שאבותיהם חלמו על הקמתה מאות שנים. באופן דומה עולה בהתמדה גם שיעור המשתמטים מהשירות הצבאי. חלקים גדולים מהציבור נהנים מרמת חיים גבוהה אך מתעלמים מקשייהם של שכבות רחבות באוכלוסיה, בוחרים בנהנתנות חסרת פרופורציות ורוכשים בגדים, תמרוקים ושעשועים בעשרות אלפי שקלים בעוד אלפים מילדי ישראל לא זוכים לארוחה חמה. ישראל סובלת משחיתות, אובדן הנהגה, היחלשות צבאית שהודגמה במלחמת לבנון השנייה, חוסר מוכנות להסיק מסקנות ולקחת אחריות, שיח ציבורי רדוד, והשתרשות תפיסות הרואות את היהדות ואת עברנו הלאומי כביטוי לפרימיטיביות.
יותר מכל נראה כי מה שהוביל להתרופפות הרוח הלאומית הוא אובדן האמונה בצדקת הדרך הלאומית-יהודית, שעליה הושתתה תפישת עולמה של הציונות מראשיתה. האליטות הישראליות הפנו עורף לחזון הציוני והן עוסקות מזה כשני עשורים בדה-קונסטרוקציה של הלאומיות היהודית. באקדמיה נשמעות קריאות הולכות וגוברות להחלפת מדינת הלאום היהודית במדינת כל אזרחיה. בזירה החוקתית, תחת שם הקוד 'שמירה על זכויות האזרח', שוחק בית המשפט העליון בהדרגה את זהותה היהודית של מדינת ישראל, ובאמצעות 'האקטיביזם השיפוטי' רומס את זכויותיו הלאומיות של העם היהודי מחד ומסרס את הדמוקרטיה בישראל מאידך כשרצון העם היהודי מתבטל בעיניו בפני עמדת 'הציבור הנאור'.
אכן, הריבונות הלאומית כבר איננה נחשבת בעיני האליטות; עמוס שוקן, מו"ל 'הארץ' (העיתון המשפיע ביותר על עיצוב המדיניות בישראל), קורא ליהודים ויהודיות להשתלב במזרח התיכון החדש ולהינשא לבני זוג מירדן, מצרים וסוריה. מאות אנשי אקדמיה ורוח ישראלים נוטלים חלק פעיל בהתקפות נגד ישראל בזירה הבינלאומית ואלפי צעירים ישראלים חותמים על עצומות סרבנות, מסרבים להגן על ישראל מפני הטרור שנכפה עליה והופכים לסלבריטאים המדליקים משואות בטקסי יום עצמאות אלטרנטיביים.
על-מנת להבין עד היכן חלחלה התפיסה השוללת את הלאומיות היהודית עלינו להטות אוזן לתפיסותיו של שמעון פרס, מי שהיה ראש הממשלה השמיני, שר הביטחון, שר האוצר ושר החוץ וכעת מכהן כנשיא המדינה. בספרו 'המזרח התיכון החדש', מבטל פרס את מושג מדינת הלאום עליו מתבססת הציונות וטוען כי: "בכל מקום שבו גוברת התנועה הלאומית הפרטיקולארית, מתערער הסדר החברתי ומתפתחים סכסוכים אלימים". פרס מביע תקווה ש"יבוא יום וגם תודעתו העצמית של האדם, זהותו האישית, תתבסס על מציאות חדשה זו. לכשיבוא יום זה תימצא האנושות מעבר לשלב הלאומי בתולדותיה", ובהמשך הוא מקווה כי בעתיד תקום במזרח התיכון מדינה חדשה, יהודית-ערבית.
רבים בעולם - וחמור מכך, גם בארץ - רואים כיום בישראל את התגלמות הרוע. החלטת האו"ם השערורייתית מ-1975 הקובעת כי הציונות היא גזענות, קנתה לה שביתה בחוגי האליטה הישראלית. אליטות אלו אוחזות בידן השפעה הגדולה פי כמה מחלקן היחסי באוכלוסיה, וגם אם אינן אנטי ציוניות, הן בודאי פוסט ציוניות (ולו רק מתוך כך שהן פוסט לאומיות).
ישראלים רבים הלכו שבי אחר הנטייה להאשים את ישראל בכל משבר או חולי אזורי ועולמי ואקדמאים ישראלים עומדים בחזית העולמית של המאשימים את ישראל בטיהור אתני. סגן שר החינוך לשעבר מיכה גולדמן הציע לשנות חלקים מ'התקווה' כדי שגם הערבים יוכלו לשיר את ההמנון וחיים רמון כשהיה מזכ"ל ההסתדרות החליט למחוק את צמד המילים 'ארץ ישראל' משמו הרשמי של הארגון. קולות אחרים שמועלים חדשות לבקרים קוראים לביטול חוק השבות ולעצירת העלייה לארץ. דוגמא מובהקת לחדירת פוסט הציונות לתוככי החברה הישראלית היא פרשת יו"ר הסוכנות לשעבר אברום בורג שהתגלה לפתע כפוסט ציוני השולל את זכותו של העם היהודי למדינה משלו.
משבר הלאומיות העולמי
הלאומיות היהודית במשבר, אולם משבר זה הינו חלק מתופעה אוניברסאלית רחבה יותר. הלאומיות ככוח המניע והמשמעותי ביותר בזירה העולמית נמצאת במשבר עמוק כאשר חלקים רחבים מהעולם המערבי, ובראשם האליטות השמאליות באירופה עברו להחזיק בתפיסות פוסט לאומיות כחלק מהתרבות הפוסט מודרנית. תפיסות אלו מדברות אומנם בשבח רעיונות השוויון והחירות אך מתעלמות מכך שכל הישגי העת החדשה התאפשרו הודות למסגרות המדיניות של מדינת הלאום הליברלית. ערכי החירות, הליברליזם, השוויון, השלום וזכויות האזרח נטועים כולם בתוך תפיסת העולם הדמוקרטית-ליברלית אך הישגים אלו התאפשרו רק בזכות מנגנון אחד: מדינות הלאום הליברליות.
לצערנו, רבים נתפסו לאשליה פרי עטו של פרנסיס פוקויאמה, 'קץ ההיסטוריה', הטוענת כי עם התמוטטות הקומוניזם הסתיים המאבק על אופיו העתידי של העולם בניצחון הדמוקרטיה הליברלית. למרות שברור כעת כי מקור אמונה זו בטעות, ממשיכים רבים במדינות המערב לאחוז בעיוורון המונע מהם לראות את הסכנות המאיימות על אורח החיים של העולם החופשי. ההיסטוריה מוכיחה עד עתה כי ערכי החירות, השוויון והשלום יכולים לשגשג אך ורק במסגרת המדינה הליברלית. פגיעה ברעיון הלאומיות, במדינה הליברלית, משמעותה למעשה חתירה תחת ערכי העולם החופשי.
יתר על כן, ההתרחשויות האחרונות במדינות אירופה הנאורות, בהן מחוקקים חוקי הגירה נוקשים וחוקי אכיפת ערכים מערביים על מיעוטים, מתחילות להעיד כי מגמת הפיכת מדינות הלאום המערביות למדינות-כל-אזרחיהן נמצאת בנסיגה. אך רק בישראל העומדת בפני סכנות גדולות בהרבה האלו של מדינות אירופה ממשיכות האליטות לדבוק במדיניות אנטי לאומית מובהקת שמערערת את יסודות קיומה של המדינה היהודית.
הפוסט מודרניזם כסכנה לעולם החופשי
לצד האיום הפוסט לאומי עומד רעיון תמים ובלתי מזיק, השייך לכאורה לזירה הפילוסופית ומשמש כבימת התנצחויות: הרלטיביזם הפוסט מודרני. על פניו אין לרעיון זה משמעות מדינית מעשית, אך בפועל, פגע הרלטיביזם אנושות בבהירות המוסרית והוביל להיעדר תחושת צדק ולהעמדת תפיסות אנטי-אינטלקטואליות המעמידות בשורה אחת נרטיבים מבוססים ובלתי מבוססים. בזמן בו מצוי העולם המערבי וערכי החירות תחת מתקפה מצד האיסלאם הרדיקאלי, היעדר הבהירות המוסרית מונע מהעולם החופשי לגייס את כוחותיו ורצונו על-מנת להגן על ערכיו הדמוקרטיים והליברליים מפני משטרי עריצות ופונדמנטליזם. שהרי אם אין צדק ואמת, ואם כל רעיון וטענה שווים לאחרים, איזו סיבה יש להם לאדם ולעמים החופשיים לצאת למאבק רעיוני נגד אלו המערערים על ערכיהם.
כעת נותר לראות אם יעמוד העולם המערבי על ערכיו - המעוגנים בלאומיותם של עמים מערביים חפצי שגשוג ושלום - או יעדיף את הרלטיביזם שהוטבע בו בעשרות השנים האחרונות. בהקשר זה מעניין לציין כי נגד הגישה הרלטיביזטית עומד לו משורר תהילים וכותב: "חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו". במילים אחרות, רק כשנדע מהו הצדק ומה היא האמת, ורק כאשר נגרום להם להיפגש, אזי הצדק והשלום יבואו גם יחד. למשורר תהילים אין ספק בקיומם של חסד פשוט, אמת ברורה, וצדק מוחלט. לפיכך יש לו את הבהירות המוסרית הדרושה למאבקו הקיומי.
ישראל עומדת בחזית המאבק בין האיסלאם הרדיקלי לבין המערב, אך לרבים בישראל טרם ברור מה טיבו של המאבק והם ממשיכים לשכנע את עצמם ואת זולתם כי מקורו של הסכסוך במלחמת ששת הימים. לעיתים נדמה שהסיבה והמסובב התהפכו, אלא שהעובדות מדברות בעד עצמן: ארגון שחרור פלשתין הוקם כזכור בשנת 1964, ומלחמת ששת הימים פרצה קצת לפני תוצאותיה. מאורעות 1920, 1921, 1929, 1936-1939, קדמו לא רק למלחמת ששת הימים, אלא אף להקמת המדינה. הרצון להשמיד יהודים התבטא גם בברית שכרת חאג' אמין אל חוסייני, מנהיג ערביי ארץ ישראל עם היטלר.
המפתיע הוא שהטענה כאילו מקורו של הסכסוך הישראלי-ערבי במחלוקת טריטוריאלית, ולא בחוסר מוכנותו של העולם הערבי-מוסלמי לקבל את קיומה של מדינת ישראל, קנתה לה אחיזה בציבור היהודי. קו ישר עובר בין פגישתו של אל-חוסייני עם היטלר, דרך תוכנית השלבים להשמדת מדינת ישראל של אש"פ, אמנת החמאס ועד לתוכניות הגרעין של אירן. באמנת החמאס - סעיף 7 מצוטט מתוך כתבי הקודש המוסלמיים הפסוק: "תגיע השעה עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם המוסלמים, ועד אשר יסתתר היהודי מאחורי האבנים והעצים, ו[אז] יאמרו האבנים והעצים: "הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי מתחבא, בוא והרגהו".
אך טועה ומטעה מי שיטען כי החמאס הוא קיצוני ואילו הפת"ח מתון. רפיק נתשה, פעיל מרכזי של פת"ח הודה בפירוש (בעיתון אל-קבס, 26.12.1989): "חמאס אומר פלשתין כולה שלנו, ואנחנו רוצים לשחרר אותה מן הים עד הנהר במהלומה אחת. אבל פת"ח, המוביל את אש"פ, סבור שיש לפעול לפי תוכנית השלבים. שני הצדדים מסכימים במה שנוגע ליעד הסופי. המחלוקת היא רק בשאלת הדרך אל היעד הזה".
דווקא כעת, שישים שנים לאחר השואה, כאשר האיסלאם הפנאטי מכריז בגלוי על שאיפתו לבצע שואה שנייה בעם היהודי, ופועל למימוש כוונה זו, מתגלות שוב אומות העולם במלוא חדלונן. כצ'מברליין ודאלדיה ערב מלחמת העולם השנייה, מנסות מדינות המערב לפייס ולרצות את התוקפן במקום להתמודד ישירות עם הבעיה.
אך דווקא בשעה קשה זו, כאשר אויבינו מתחמשים בכל הגבולות (סוריה, חיזבאללה, חמאס, פת"ח, ג'יהאד איסלאמי ואירן), אנחנו מצויים בחולשה לאומית אדירה. התפיסות הפוסט-ציוניות והפוסט-לאומיות שחלחלו עמוק אל תוך החברה והמשטר בישראל, משתקות את כושר ההבחנה באיום, ואת הרצון לפעול בנחרצות אל מול הסכנות. שוב ושוב אנו משתכנעים בשקר ופועלים בצורה שגויה בשל היעדר החשיבה ותפישה נכוחות. האורווליזם, תפיסות פסיכולוגיות הדורשות פתרונות עכשוויים לבעיות מורכבות, והיעלמות היושר האינטלקטואלי והבהירות המוסרית הפכו לאיום קיומי.
הפתרון- חזרה לציונות
תנועת 'אם תרצו' הוקמה במטרה לחזק את ערכי הציונות והלאומיות היהודית בקרב ציבור הסטודנטים בישראל ובאמצעותו בחברה הישראלית כולה. הרצון הלאומי הוא שאפשר לעם היהודי לשקם עצמו מהריסות השואה ולשוב למולדתו ההיסטורית לאחר קרוב לאלפיים שנים והוא זה שיכול וחייב לזקוף ראשו ולהוביל את העם היהודי במבחנים העומדים בפניו. ישראל נמצאת היום בנקודה שבה עליה לגייס את כלל כוחותיה הלאומיים ואת מלוא כוח רצונה. מבחנו של דורנו (ולסטודנטים תפקיד משמעותי בכך) יהיה ביכולתו להסיר את הסכנות הניצבות לפתחנו ולממש את יעודה האמיתי של הציונות. עלינו מוטל להעלות את העם היהודי חזרה לנתיב של בנייה, התעצמות ושגשוג פיזיים, רוחניים ותרבותיים.
כסטודנטים, אנו יותר מכולם עשויים להכיר ולבשר כי הציונות הובילה אותנו עד הלום ושיבה אליה וחידושה הם שיאפשרו לנו להמשיך להתקיים ולשגשג כחברת מופת.
הלקח שלימדו הרצל ואחרים עומד גם לימינו. עוצמתה וחוסנה של המדינה נמדדים לא במספר הטנקים והמטוסים שלה, ולא בכמות המזומנים ואיגרות החוב שברשות הבנקים שלה, אלא במידת רצונו של העם לקשור את גורלו במדינה והארץ ובמידת המחויבות שחשים לאלו בני העם. "אבל מה הוא אסוננו? אנו חסרים עכשיו את האמונה בעצמנו" - כתב הרצל ביומנו, באמירה שנראית היום נכונה מתמיד. "באותו יום שבו נאמין בעצמנו, תסתיים מצוקתנו", הוסיף ובהתאמה טען כי קרבתנו לירושלים תלויה בכוח רצוננו וקרא "לעורר רצון זה, לקומם אותו, ואם אפשר: גם לדרבן אותו".
כשם שהיה הרצון הלאומי כלי עיקרי במאמצים להשגת המדינה ועצמאותה, כך כיום מהווים הרצון והרגש הלאומי הכלים העיקריים בשימור הישגי הציונות ובהבטחת עתידם של מדינת ישראל והעם היהודי. כעת גם ניתן להבין טוב יותר את אמירתו האלמותית של הרצל: "אם תרצו אין זו אגדה", ולזכור גם את חלקה השני והפחות מצוטט: "אם לא תרצו הרי כל אשר סיפרתי לכם אגדה, ואגדה יוסיף להיות".

לאתר התנועה.
הכותבים הינם ראשי תנועת אם תרצו הפועלת לחיזוק ערכי הציונות בישראל.
תאריך:  28/08/2007   |   עודכן:  28/08/2007
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
הציונות, המשבר, הפתרון
תגובות  [ 24 ] מוצגות  [ 24 ]  כתוב תגובה 
1
ניתוח מרשים. הפתרון חלש. אני
שאול אבידור  |  28/08/07 16:24
2
והאמצעי, להשגת מטרה נאצלה זאת
הניה  |  28/08/07 21:38
3
מי לה' אלי !
חילוני חרד  |  28/08/07 22:37
4
הציונות אינה במשבר!!
אייל.ב  |  29/08/07 07:18
5
הציונות היא כשלון קולוסאלי
348u  |  29/08/07 08:10
 
- למגיב 5, אתה הוכחתה חיה למאמר
348חלקי348 אייקיו  |  29/08/07 09:51
6
פתרונות מעשיים, ותגובה לכולם
דורית שנהר  |  29/08/07 09:13
 
- דורית, אני מכבד את דבריך אך יש
שאול אבידור  |  29/08/07 10:11
 
- נסיון לתת תשובות חלקיות
דורית שנהר  |  29/08/07 10:47
 
- יש לךקשר משפחתי עם עליזה שנהר? ל"ת
שאול אבידור  |  29/08/07 12:38
 
- לא, שנהר הוא שם עט מעוברת,  ל"ת
דורית שנהר  |  29/08/07 19:20
 
- שיינברג ? ל"ת
שאול אבידור  |  29/08/07 23:46
 
- תשובה לשאלות שאול אביגור
ל רפי  |  29/08/07 11:06
 
- מיד כששמעתי בשנת 2000 שברק
שאול אבידור  |  29/08/07 12:26
7
תגובה ל-5:
ל רפי  |  29/08/07 11:37
8
מהי ציונות בימינו?
ל רפי  |  29/08/07 13:35
 
- רפי, הסיפא של דבריך לא ברור,
שאול אבידור  |  29/08/07 15:02
 
- סליחה, שאול, הסיפא אבד בדרך...
ל רפי  |  29/08/07 15:20
 
- רפי אתה צודק, אבל ההצעות שלך
שאול אבידור  |  29/08/07 15:39
 
- לא כתבתי מצע לבחירת ראש ממשלה
ל רפי  |  29/08/07 15:58
 
- רפי, יש תשובה לשאלותיך באתר
ארז תדמור  |  29/08/07 15:12
 
- ארז, צריך לחדד את העיקר..
ל רפי  |  29/08/07 15:50
 
- רפי כמה הערות
ארז תדמור  |  29/08/07 17:27
 
- קראתי ולא השתכנעתי
ל רפי  |  30/08/07 21:16
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
יוני בן-מנחם
הירידה בפופולריות של החמאס ברחוב הפלשתיני היא מסוכנת לישראל. גורמי המודיעין בישראל מעריכים כי התסכול בשורות ארגון החמאס מכך שאינו זוכה ללגיטימציה בין לאומית או אפילו ללגיטימציה פנים פלשתינית מספיקה תדחוף את הארגון לעשות פיגועים נגד ישראל
צבי גיל
אין כל סיבה שבעולם שכשמדובר במעשה בלתי חוקי כמו למשל "עלייה לחומש", אשר כדי לסכל אותה או כדי להשתלט על מפירי החוק דרושים כוחות רבים של המשטרה, של משמר הגבול ושל הצבא, שמפירי החוק לא ישאו בהוצאות
עידן יוסף
מוטב היה אילו היתה התקשורת עושה את מלאכתה ונותנת את ההסבר האמיתי לדברי הרב עובדיה יוסף
זאב שטח
למעלה מ-80% מהתיעוד הארגוני בעולם, מבוסס על טפסים, וארגונים משקיעים משאבים כספיים אדירים על טיפול בהם. האם נזכה לראות עולם ללא נייר?
יהונתן דחוח-הלוי
ככל שצבא אירן הולך ומתחזק ואירן צוברת כוח הרתעה מול המערב כך היא חושפת את כוונותיה האמיתיות להפוך למעצמה איסלאמית המאחדת את העולם המוסלמי בג'יהאד כולל נגד הכופרים
רשימות נוספות
השלום משחית  /  ארז תדמור
אסטרטגיה ציונית כוללת  /  ארז תדמור
להציל את הדמוקרטיה  /  ארז תדמור
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il