הביאו את ראשו של פרידמן

יש משהו היסטרי בתור הארוך של אישים המתייצבים ואפילו נדחקים עכשיו כדי לידות אבן, לזרוק ביצה סרוחה, לירוק, לגדף, להשפיל - את שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן. הם רוצים לעשות לו את זובור חייו. לחסל אותו כדי שיסתום את פיו אחת ולתמיד. שלא יעז הוא - ושלא יעיזו עוד אחרים, אי פעם, להעלות אל השיח הציבורי את המחשבה שצריך לטלטל גם את המבצר השיפוטי. שהרי המבצר הזה היה לאורך שנים מעל לכל שיפוט. ומי ישפוט בדמוקרטיה נאורה ומתקדמת את בית המשפט העליון? השוכן במרומים אם אתה איש מאמין - או סתם שמים מעל אם אתה לא. אכן, סירחון השחיתות הגוברת שבא ועלה מן הביצה הפוליטית בימי המרכז העליזים הפך את הרשות השופטת, בהשוואה, למושב של מלאכים. כל כך גברה שאט הנפש הציבורית מאסופת הנבחרים במשכן עד שכל קובלנה שבאה מן הכנסת נדחתה בבוז. ככל שהרשות המחוקקת איבדה מיוקרתה, הפכה הרשות השופטת לעליונה יותר. אך מעבר לקינאת רשויות נמצא בכנסת גם הד נאמן לתחושה של ציבורים גדלים והולכים כי השדרה השיפוטית אינה משקפת את המגוון הרחב של פני החברה הישראלית. היא לא אמורה לייצג, היא אמורה לשקף. אך השיקוף היה ונותר חלקי. פרידמן מצהיר כי הוא מנסה לשנות זאת. אהוד אשרי, בעל טור שאני מעריך את כתיבתו, קורא לפתוח במלחמה נגד פרידמן. תובע אינתיפאדה עכשיו. המו"ל שלו, עמוס שוקן, נחלץ במו עטו לקו הראשון בחזית נגד הפרידמניזם. השופט (בדימ.) מישאל חשין מתלבט בקול רם מדי בשאלה האם פרידמן הוא סנחריב המחריב או סתם אחשוורוש שהכתר עלה לו לראש. כאשר המילים באות מפיו של חשין - הן נתפשות כחלק מן החן הבוטה, הישיר והמקורי של האיש. אם פרידמן היה מתנסח כך היו קוראים לו מגלומן. גם בלי שהוא מתנסח כך - קוראים לו מגלומן. רגע אחד: אם פרידמן מגלומן, הוא לא מתאים לתפקיד אחר שלוהק אליו- הבובה של אולמרט. מגלמונים הם לא בובות. אבל נעזוב את הפרטים הקטנים. שהרי מדובר במלחמת בני אור בבני חושך. איש בל יעמוד באמצע. מי שלא איתנו - נגדנו. בספר שכתב פרופ' פרידמן, "הרצחת וגם ירשת", הוא מתאר כמה מן המבחנים והשיטות הקדומות לעשיית צדק. באחת מהן, היה יוצא לוחם ממחנה אחד ופוגש לוחם ממחנה יריב לדו-קרב עד מוות. האמונה היתה שהאל יתן לצודק את נצחונו ועם ההכרעה תבוא מלחמת המחנות לקיצה. באחרת, היו השופטים מענים את הנאשם לבדו בעינויי תופת. הודה - אשם הוא. לא הודה - זכאי. מענים את פרידמן והוא בשלו. מדי פעם מגיע דיווח על הודנה. מושגות בסיוע תיווך על מעין הפסקות אש טקטיות, אך בקהיליה המשפטית מבינים כי הן מתקיימות לצורך הערכות איסטרטגית- עד לסיבוב הבא. בשדה הקרב התקשורתי פוליטי משפטי - הכוחות ממשיכים לנוע. פרידמן וביניש יוצאים אל קדמת המחנות למשפט שיוכרע בדעת הקהל. אך אם לא יהיה סוף חוקתי מוסכם לעימות הזה - כולנו נצא מובסים. צריך לקבל את העובדה שפרופ' דניאל פרידמן מעז לנסות לשנות. אין באמירה זאת קבלה עיוורת של פגיעה בדפוסי המסורת והנוהג שהתגבשו גם ללא חוק וחוקה בין יורשי הנציב העליון - ובהם שר המשפטים - לבין השופטים שיש בירושלים. אין בה שמץ מוכנות להכנסת פוליטיזציה למערכת המשפט. בעצם ההעזה והנכונות של מנהיג בכל תחום לשנות ולשלם מחיר תדמיתי מול ממסד שלא רוצה בו ובהצעותיו - יש ברכה. ואל תספרו לי שאת כל זה פרידמן עושה כונדטה וסגירת חשבונות עם מי שפגע בידידתו שלא קודמה. הכל אכן אישי להחריד בצמרת הפוליטיקה ועולם הכח - אך אפשר לסגור חשבונות אישיים גם בלי לקדם רפורמה. ככל שהעליהום נגד פרידמן ימשך - הוא יגרע מן היכולת לקיים דיון עינייני ונחוץ בהצעותיו של השר. גרוע מכך מבחינת התוצאה שרוצים בה התובעים להביא את ראשו של פרידמן עכשיו: בעיני רבים, פרידמן עוד יהפוך לקדוש המיניסטריאלי הראשון שהועלה על מוקד נוטרי הליגלי-קורקט.