בין המגבלות הרבות, שמהן סובלים רבבות הנכים בארץ, בולטת זו של העדר מבני-מגורים המותאמים במיוחד עבורם. כתוצאה מכך קובלים, לא אחת, רבים מהם על "מלכודות" שהם נקלעים אליהן, בעל-כרחם, בעת שהותם בבית.
נושא הבנייה למוגבלים, שנמצא עד היום פרוץ, מעסיק באחרונה קבוצת מהנדסים אזרחיים, שהציבה לה למטרה לשנות את המצב העגום הזה מן הקצה אל הקצה.
תחת הכותרת,"שיקום-בנייה למוגבלים", השלימה בימים אלה הקבוצה מחקר מקיף בתחום הפרוץ והמוזנח כל כך, ובעקבותיו גם גיבשה הצעות קונקרטיות לפתרון הבעיה הכאובה. במחקרם העלו המהנדסים, כי מתקני המגורים הקיימים גורמים, בעצם, למוגבלי התנועה אי-נוחות משוועת בתנועתם ובניידותם בבית עם עגלת הנכים שלהם.
"כאשר מבקשים לשכן נכה בבית-מגורים, יש ראשית לכל, לזכור כי חייבים, בכל מחיר להתאים אותו אליו" - קובע, נחרצות המחקר, שבראשו עמד המהנדס בנימין לוי. זאת ועוד: "הנתון הראשון הוא הנכה ולא הבית, ולכן יש לבדוק אותו,'לציירו' ולהכירו מבחינה פסיכולוגית. ריבוי היידע על פרטיו האישיים של הנכה רק יסייע בתיכנון בניית המיתקן ויקל עליו ועל בני-ביתו".
לצורך כך ממליצים עורכי המחקר לקבל פרטים רפואיים מדוייקים על הנכה באשר למגבלותיו, כגון מחלות, מכשירי-עזר, מבנהו הגופני, בעיות ראייה, שמיעה, זיכרון, ואפילו... רגישותו למזג האוויר.
נתונים אלה - אליבא דעורכי המחקר - הם היסוד המוסד לשילוב הנדסת-אנוש, פסיכולוגיה והנדסת הבנייה לנכים. לא פחות מכך חיוניים, לדעתם, הפרטים המשפחתיים, מידע על חבריו של הנכה, מקצועו, עיסוקיו ותחביביו.
איכלוס מרוכז את ביתו של הנכה הקשה, הרתוק לעגלת-נכים, ממליץ המחקר להקים אך ורק בין שני בתים גבוהים. עם זאת יש, לדברי עורכיו, לבדוק ולוודא אם הנכה אכן מודע, מבחינה פסיכולוגית, לבעייתיות של אתר הבנייה שלו.
עורכי המחקר מטעימים שכאשר מתכננים דירה למוגבלים, יש להבדיל בין נכה, הרתוק לעגלה, ליתר סוגי המוגבלים. עבור כל אחד מהם יש לתכנן את הדירה בהתאם למיגבלותיו הפיזיות ולאפשר את ניידותו בכל מקום בדירה ומחוצה לה בכוחות עצמו.
המחקר ממליץ שלא לאכלס בבית מסויים מוגבלים באותו סוג של מיגבלה, אלא לאכלס סוגי מוגבלים שונים בבית אחד. כך, למשל, לשכן בקומה אחת נכים בעלי-עגלות, ובקומה אחרת- עיוורים או חירשים. איכלוס כזה מתאים כשמדובר בבית מיוחד, המשמש למגורי מוגבלים. צורת-איכלוס זו מומלצת ועדיפה רק אם חייבים לרכזם יחד, מכל סיבה שהיא. בשאר המקרים אין לאכלס, בשום פנים ואופן, נכים קשים, כגון בעלי-עגלות, בבתים משותפים, או בצורת-ריכוז שונה.
המחקר ממליץ כי מהכניסה לדירה תהיה גישה ישירה לחדר המגורים. פינת האוכל תהיה בקירבת חדר המגורים והמטבח, ודרך הגשת המאכלים מהמטבח לחדר המגורים חייבת להיות ישירה, קצרה ביותר וללא כל פניות. רצוי כי המחיצה בין המטבח וחדר המגורים תהיה ניידת, כדי שאפשר יהיה להגדיל, בשעת הצורך, את חדר המגורים. שטח החדר הזה צריך להכיל מקום לשלושה נכים בעלי-עגלות ולמשפחותיהם, ולאפשר עבורם מירווח-תימרון.
המחקר קובע כי חדר השירותים הוא החדר החיוני והחשוב ביותר עבור המוגבל. לפיכך יש לתכנן את מיקום הכלים הסניטריים באופן שהוא יוכל להשתמש בהם ביעילות ובנוחיות המירבית, ובעת התיכנון יש להביא בחשבון את כל מגבלותיו.
ידיות וצירים ליד מיטתו של הנכה, בחדר השינה, יש להתקין נקודות-חשמל ומכשירי-קשר, כדי שיוכל להתשמש בהם בעת הימצאו בה. את אורות חדר השינה, האמבטיה והפרוזדור, יש להדליק ולכבות בעזרת מפסיקי-זרם. נוסף לכך יש להתקין לחצן מיוחד לפתיחת הדלת הראשית, כמו גם אינטרקום, חיבור לטלוויזיה ומזגן-אוויר, שנקודות-הפעלתם יהיו נמוכות. פרט חשוב, שאין להתעלם ממנו: להימנע מהתקנת חלונות בגובה רב מדי, שבעל העגלה אינו יכול, ממילא, להגיע אליהם.
המחקר ממליץ כי הכניסות לדירות יהיו ללא כל מדרגות. מעל לדלת יהיה רשום ומואר בלילה שמו של הדייר. רצוי שמספרי הדירות יורכבו בגובה מתאים, כדי שמוגבלי-ראייה יוכלו לראות את המספר ממרחק סביר. רצוי גם לשנות את גוון הדלת הראשית ואת צירי הקירות שמחוץ לדירה. אסור שהרצפות יהיו חלקות, גם בתנאי רטיבות. קיימים חומרי-עזר שונים המונעים תקלות, אבל במגע עם רטיבות קיימת תמיד סכנת החלקה. אין להשתמש בחומרים אלה במטבח, באמבטיה, בשירותים וליד הכניסה הראשית לדירה.
אלה הן, על קצה המזלג, אחדות מהמלצותיו העיקריות של המחקר המקיף הזה לצורך בניית דירות למוגבלים. אם, אומנם, ייעשה למימושן בשטח, יוכלו, סוף סוף, הנכים, לאחר שנים כה רבות של מחדל משווע, לנוע בבתיהם בביטחון, בנוחות, ומה שחשוב לא פחות - בכוחות עצמם.
