ברנע משרת אדוניו

אתייחס להלן לסיפור המעוות והשקרי שהביא ברנע בטורו האחרון, סיפור שעורכי ידיעות אחרונות טרחו להבליט בשער העיתון, כאילו נתגלגל לידם סקופ העשור. כמובן, וכשיטתו משכבר הימים, לא טרח ברנע לפנות אלי ולבקש תגובתי טרם הפרסום, מה שכמובן, שולל ממנו כל הגנה של תום-לב. בניגוד לשקריו של ברנע בטורו – תמכתי בבקשה להחזר הכספים ששילם ניסן שלו ז"ל והחלטתי לאשרה. אולם, בניגוד לדעתי הטילה הלשכה המשפטית של משרד האוצר וטו על החלטתי לאשר הבקשה ועמדה בנחרצות על דעתה לפיה אין כל אפשרות חוקית להיענות לבקשת משפחתו של הטייס ההרוג ז"ל. הוטו המשפטי קבע, כאמור בניגוד לרצוני, ובאופן חד-משמעי, כי הוראות חוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 והתקנות שהותקנו מכוחו - אינן מאפשרות להיענות לבקשה. זאת שכן אין ביניהן כל הוראה המאפשרת חזרה מרכישת זכויות לקצבה. על-כן אין – לא לחשב הכללי ולא לכל גורם אחר - כל שיקול דעת בנושא. כדי למצוא מזור לעיוות זה, הנובע מהסיטואציה הקשה בה מדובר, פעל אגף החשב הכללי בהוראתי, בכל הערוצים האפשריים, על-מנת לחפש ולאתר דרך חוקית כלשהי לסייע למשפחה. כך, הוצע למשפחה בהוראתי סיוע במסגרת קרן עזרה ממשלתית. באשר לבקשה להכיר בהורי הטייס כ"שאירים תלויים": גם כאן נתון הייתי בסד הוראות החוק, כפי שפורשו באופן חד וחלק על-ידי הלשכה המשפטית של משרד האוצר. לפיכך, על ההורים היה להראות כי פרנסתם היתה תלויה במנוח, שאם לא כן הם אינם זכאים לגמלה. אלו הן הוראות המחוקק, כפי שקבעה כאמור הלשכה המשפטית. תמוה, או שמא אין זה מפתיע, שברנע ממשיך ומטעה וטוען כי לא ניתנו תשובות לפניותיו של מר עמוס שלו, אביו של ניסן ז"ל. לו היה חורג מהרגלו המגונה שלא לבקש תגובה, או לחילופין, טורח לבדוק את העובדות, היה מגלה בקלות כי למר שלו נשלח מכתב תשובה ב-10.6.07, לצד שלושה מכתבי תשובה נוספים לפניות ממשטרת ישראל, מנכ"ל המשרד לביטחון פנים וח"כ חיים אורון. יתר על כן, שוחחתי אישית עם מר שלו והסברתי לו את קוצר היד לסייע לו, וקיבלתי את ברכתו ובקשתו כי המדינה תפעל אך ורק במסגרת החוק. אני מקווה כי בעתיד הקרוב תתפנה מועצת העיתונות לעסוק בקובלנה שהגשתי נגד ברנע. הדיון המקצועי בהתנהלותו הקלוקלת, הסבור, כך נראה, שהכל מותר לו, חשוב בעיני מלהיפרע ממנו באופן אישי בגין הנזקים הזדוניים שהוא מנסה לגרום לי כמעט מדי שבוע.